כניסה

אתר לפסיכולוגיה רפואית

החומרים באתר זה הינם פרי עבודה משותפת של הוועדות המקצועיות לפסיכולוגיה רפואית והוא גובש בשיתוף פעולה עם פסיכולוגים רפואיים בכירים מהאקדמיה ומהשדה. תכניו מייצגים את תפיסת העולם העומדת בבסיס התחום, התיאוריות, המודלים, והכלים העומדים לרשותו של הפסיכולוג הרפואי. מכיוון שתחום הפסיכולוגיה הרפואית הינו תחום דינאמי ומתפתח הרי שניתן להניח שבמהלך השנים יחולו שינויים בגוף הידע, אשר יותאמו להתפתחות המדעית של התחום.


 

בברכה
                                                                 פרופ' רבקה יעקובי rebecca@mta.ac.il

 

1. הגדרת התחום:

פרופ' רבקה יעקובי (המכללה האקדמית תל-אביב יפו)

 

פסיכולוגיה רפואית הינו תחום מחקר וטיפול המתמקד בהבנת הקשר בין המשתנים הפיזיולוגיים לבין המשתנים הפסיכולוגים, החברתיים והתרבותיים המעורבים בהתפרצות תופעות ומחלות גופניות, דרכי ההתמודדות איתן ומניעתן. 

 

ככזו, הפסיכולוגיה הרפואית חובקת את כל הרצף של בריאות וחולי החל ממניעה,דרך התמודדות עם מחלות אקוטיות או כרוניות, ועד לתהליכים הקשורים בסוף החיים.

 

הענף המחקרי והענף הטיפולי פועלים בשילוב ומזינים זה את זה.

 


 

2. התפתחות התחום:

 

לסקירה על התפתחות התחום בארץ ובעולם ראה :


 

יעקובי, ר. (1998). פסיכולוגיה רפואית: סיכויים, סיכונים ודילמות. שיחות: כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה, כרך 12, חב' 2: 126-133.

יעקובי, ר. (2007). פסיכולוגיה רפואית באקדמיה – תמונת מצב.פסיכואקטואליה, אפריל, עמ' 14-16.

 

 Medical Psychology around the World (Special issue). Journal of Clinical Psychology in Medical Settings,
2001,Vol. 8, No. 1.

 

 

3. גוף ידע:

 

גוף הידע בפסיכולוגיה רפואית מקיף 6 תחומים עיקריים:

 

א.  תיאוריות ומודלים בפסיכולוגיה רפואית

ב.  ראיון אבחון והערכה בפסיכולוגיה רפואית

ג.  התערבויות פסיכולוגיות במערכת הרפואית

ד.  פסיכותרפיה רפואית

ה.  התערבות מערכתית במערכת הבריאות

ו.  אתיקה בפסיכולוגיה רפואית

 

 

 

א. תיאוריות ומודלים בפסיכולוגיה רפואית

פרופ' רבקה יעקובי (המכללה האקדמית תל-אביב יפו)

 

 

הפסיכולוגיה הרפואית מתבססת על המודל הביו-פסיכו- סוציאלי (Engel, 1977 ) המנסה להסביר התפתחותן של מחלות והתמודדות איתן תוך התייחסות לכל אחד ממרכיבי המודל וזאת בשונה מהמודל הביו-רפואי. המודלים המרכזיים בתחום מתמקדים בהתנהגות בריאותית (כגון: היענות להוראות הרופא), התמודדות עם מצבי דחק רפואיים (כגון: מחלות אקוטיות, מחלות כרוניות, אבדנים, ניתוחים ופרוצדורות רפואיות, כאב), משאבים פנימיים (כגון: אופטימיות, חוסן, תחושת לכידות, תקווה), משאבים חיצוניים (כגון: תמיכה חברתית), תקשורת רופא-חולה.

 

 

התנהגות בריאותית:

 

The Health Belief Model (Rosenstock, 1974; Becker et al. 1975, 1977, 1978; Rosenstock, Strecher & Becker, 1988)

Protection Motivation Theory (Rogers, 1975; 1983; Maddux and Rogers, 1983; Tanner et. Al, 1991) 

Theory of planned behavior: TPB (Ajzen, 1985, 1988, 1991)

Stages of Change Model (Prochaska & Diclemente, 1982)

Health Action Process Approach (Schwarzer, 1992)

 

 

דחק:

 

Transactional Model of Stress (Lazarus & Folkman, 1984)

 

 

מחלה ומגבלה גופנית:

 

Physical illness as a crisis (Moos and Schaefer, 1984)

The Common sense model of health and illness behavior (Leventhal et al., 1980)

Acceptance of Disability (B. Wright, 1983)

Role of constructed meaning in response to a traumatic life event (Fife, 2005) 

 

 

 

התמודדות ומשאבים:

Coping (Lazarus & Folkman, 1984; Folkman, 1997)

Cognitive Adaptation (Taylor, 1983)

Emotional –Disclosure (Pennebaker, 1997)

 

Sense of Coherence (Antonovsky, 1979)

Hardiness (Kobasa, 1982)

Sense of Self-Efficacy (Bandura, 1982)

Learned Resourcefulness and openness to experience (Rosenbaum, 1982, 1993)

Dispositional Optimism (Scheier & Carver, 1985) 

Conservation of Resources (Hobfoll, 1989)

Learned Optimism (Seligman, 1990)

Hope (Snyder, 1991)


 

Bereavement Models Kubler-Ross,1969 (Rubin, 1981;  Stroebe & Schut, 1999)

 

Post-traumatic Growth (Tedeshi & Calhoun, 1996).

 

תקשורת רופא - חולה:

 

Disease-centered vs. Patient- centered Medicine

Breaking bad news (Buckman, 1992)

 

 

 

על בסיס אחדים מהמודלים הנ"ל פותחו כלי מחקר. כלי המחקר הם לרוב שאלוני דיווח עצמי המשמשים גם להערכת מצבו הרגשי, הקוגניטיבי והחברתי של הנבדק (כגון: דיכאון, חרדה, אופטימיות, תפיסת מחלה, התמודדות, איכות חיים ועוד). כלי המחקר בנוסח העברי קובצו לאתר כלי מחקר והערכה בפסיכולוגיה רפואית (ראה סעיף 8)

 

 

ב. ראיון אבחון והערכה בפסיכולוגיה רפואית

(אוה פרברוף (רמב"ם) וד"ר שולמית בן-יצחק (איכילוב))

 

 

מטרות :

 

·  אבחון לשם זיהוי גורמי מצוקה אישית (כגון חרדה, דיכאון).

·  אבחון לשם זיהוי פתולוגיה נפשית, סכנת אבדנות וכו'.

·  אבחון לצורך הערכת אישיות.

·  אבחון לצורך הערכה קוגניטיבית.

·  אבחון לשם הערכת משאבי התמודדות.

·  אבחון לצורך גיוס לשיתוף פעולה עם טיפול תרופתי, פרוצדורה רפואית, צוות רפואי.

·  אבחון כחלק מאבחון רפואי ( בסיס נפשי לתלונות גופניות או תוצרים נפשיים של תלונות אלה .

·  אבחון כחלק ממחקר

 

 

כלי האבחון:

 

1. אינטייק פסיכו-רפואי (לרבות רקע רפואי ספציפי).

  הראיון הפסיכו-רפואי יכלול חלק מובנה וחלק פתוח:

א.  חלק תצפיתי: לבוש, התנהלות, אפקט, צורת תקשורת וכו'.

ב.  חלק מובנה: משתנים דמוגראפיים וסוציו-תרבותיים, רקע רפואי, פיזי ,  נפשי ותרופתי, מצב רפואי אקטואלי, פרוגנוזה, מצב קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי, מצוקה סובייקטיבית, שיתוף פעולה ומוטיבציה של המטופל, אבחון צרכים וציפיות, אבחון וזיהוי כוחות וסגנונות התנהגות, התייחסות לנושאים של רווחים משניים (מלינגרינג, סומטיזציה, פקטישס), דיכאון, חרדה, תמיכה משפחתית וחברתית.

ג.  בהתאם לתכנים שעולים ולצרכים הספציפיים, העלאת נקודות נוספות על ידי המראיין וכן מתן אפשרות למטופל להוסיף תכנים נוספים.

ד.  במידת הצורך הטרו אנמנזה.

ה.  הראיון, כמו גם האבחון כולו , יכול לעמוד גם בפני עצמו וגם כחלק מההתערבות הטיפולית.

ו.  סיכום והערכה.

ז.  מתן משוב לפי הצורך: למטופל, לצוות, למשפחת המטופל. על המשוב להיות מותאם למצבו של המטופל כאשר מטרתו הכללית היא לבנות, לכוון, לחזק, לתת אוריינטציה ולהוות חלק מההתערבות הטיפולית.

 

על הפסיכולוג הרפואי להיות בקיא במגבלות ובסוגיות אתיות הכרוכות בהעברת האינפורמציה המתקבלת מהכלים האבחוניים.

 

 לרשות הפסיכולוג הרפואי עומדים מספר אמצעי אבחון:

 

א.  שאלוני דיווח עצמי

ב.  מבחנים קוגניטיביים

ג.  יומן שמנוהל על ידי החולה

ד.  גיליון רפואי אישי.

ה.  פסיכומטריה: אישיות ( כגון MMPI ).

 

2. הפסיכולוג הרפואי צריך להיות מיומן בהתאמת כלי האבחון לנסיבות ולמטרות:

א.  ברמה האבחונית

ב.  ברמה הטיפולית

ג.  ברמה המחקרית

ד.  ברמת ה- setting 

 

3.  כתיבת הדו"ח: הפסיכולוג הרפואי יכתוב סיכום אינטגרטיבי ויהי ערוך למתן משוב בהתאם לנסיבות, למטרות האבחון, ולטובת המטופל (מתוקף חוק זכויות החולה, חוק הפסיכולוגים וכללי האתיקה של הפסיכולוגים).

 

הגורם המפנה לאבחון מהווה חלק משמעותי מתהליך האבחון. לפיכך יש לקחת בחשבון את הגורם המפנה, סיבות ומוטיבציה של הגורם המפנה, מטרת האבחון, קונפליקטים פוטנציאליים (תיתכן שונות בין ציפיות/ צרכי המטופל, משפחה, הצוות הרפואי).

 

הסטודנט / המתמחה בפסיכולוגיה רפואית צריך להראות ידע ברשימת קריאה על מבחנים פסיכו- רפואיים.

 

 

ג. התערבויות פסיכולוגיות במערכת הרפואית

ד"ר נטלי רפופורט (בילינסון)

 

 

ההתערבויות המקובלות בפסיכולוגיה רפואית אמורות לתת מענה למצבים פסיכולוגים שונים הנובעים ממפגשי הפרט עם המחלה ו/או המערכת הרפואית והן כוללות: התערבות מניעתית כגון חינוך להתנהגות בריאותית, התערבות במשבר, הכנה לניתוחים ופרוצדורות רפואיות ,התערבויות בזמן אשפוז, ייעוץ וליאזון.

 

תהליך קבלת ההחלטות בדבר ההתערבות התואמת את סוג המחלה או ההפרעה הרפואית, ואת מאפייני המטופל מתבסס על קווים מנחים המקובלים כיום בתחום. הפסיכולוג הרפואי בוחר את ההתערבות המתאימה למקרה ספציפי על סמך התרשמותו הקלינית מהמטופל ועל סמך הדיווחים בספרות המקצועית על ההתערבויות שנמצאו כיעילות ביותר לטיפול באותה הפרעה/ בעיה, על פי עקרונות ה - Evidence-based psychotherapy. לכן, התייחסות לפרמטרים הבאים מגדירה ומנחה את הגישה הטיפולית והמטרות של ההתערבות בפסיכולוגיה רפואית:

 

·  האינטראקציה בין מאפייני המחלה (אטיולוגיה, מהלך, שלב, פרוגנוזה, סטיגמה) והטיפול הרפואי בה (מורכב, כואב, תופעות לוואי, פליאטיבי)

·  טיבה של המצוקה הנפשית (דחק, חרדה, דיכאון)

·  מאפייני המטופל (פסיכופתולוגיה פרה- מורבידית, קווי אישיות, רמת אינטליגנציה)

·  מאפייני הטיפול הרפואי והמערכת הרפואית (יחסי רופא/צוות-חולה: אמון, שיתוף פעולה, התנגדות והשלכות הדדיות)

·  תגובה למחלה (סגנון התמודדות, הכחשה, עוינות, תלות)

·  קיום או העדר תמיכה חברתית

 

ההתערבויות כוללות שימוש בגישות פסיכו-חינוכיות, תכניות לניהול דחק, טכניקות פסיכופיזיולוגיות (הרפיה, דמיון מודרך, ביופידבק, היפנוזה, EMDR).

 

ההתערבויות הן פרטניות, זוגיות, משפחתיות, קבוצתיות או מערכתיות.

 

 

 

ד. פסיכותרפיה רפואית

פרופ' רבקה יעקובי (המכללה האקדמית תל-אביב יפו)

 

הטיפול הפסיכולוגי לחולים במחלות/ הפרעות/ בעלי מגבלות גופניות, ובני משפחותיהם, נועד בעיקרו לסייע למטופל להתמודד עם המצב הבריאותי/ פיזי החדש, לסייע בגיוס משאבים פנימיים וחיצוניים ולעודד במידת האפשר התפתחות וצמיחה אישית.

הגישות התיאורטיות הטיפוליות המקובלות בפסיכולוגיה רפואית כוללות גישות דינאמיות, אקזיסטנציאליסטיות, אינטר-פרסונאליות, נרטיביות, קוגניטיביות- התנהגותיות ועוד. הגישה הטיפולית מותאמת למטופל ולמצבו (ראה סעיף ג').

מוצע בזה מודל גנרי לתכנית טיפולית בפסיכולוגיה רפואית.

 

תכנית טיפולית – קווים מנחים

 

מודל זה מאמץ את עקרונות ה- Evidence-based psychotherapy ומתבסס על הנחות היסוד של התפיסה הביו-פסיכו-סוציאלית-תרבותית.

 

אילו משתנים עלינו לקחת בחשבון וכיצד נקבל החלטה טיפולית התואמת את המצב והמטופל?

 

סיבת ההפניה

בד"כ כורכת סוגיות בריאותיות ופסיכולוגיות.

* מחלה/ תלונה גופנית משולבת בבעיות פסיכולוגיות.

* התנהגות הפוגעת במצב הבריאותי (כגון: אי היענות).

 

יש כאן הנחה על יחסי גומלין בין משתנים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים : מודל ביו-פסיכו-סוציאלי-תרבותי


 

שאלות שהפסיכולוג צריך לשאול את עצמו:

 

על המחלה:

 

1.  מה אני יודע על המחלה/ הפרעה גופנית של המטופל? האבר שנפגע, מערכות פיזיולוגיות, טיפולים מקובלים, תרופות והשפעותיהן (כולל תופעות לוואי).  ידע ברפואה

2.  גורמי פגיעות : מה אני יודע על המשתנים הפסיכולוגיים והחברתיים הקשורים בהתפתחות המחלה וההתמודדות איתה (כגון: דחק, אישיות).  ידע בפסיכולוגיה

3.  מהם המנגנונים המתווכים בין המשתנים הנ"ל והתפתחות המחלה? צ"ל מגובה במחקר אמפירי וקליני המשולב בתיאוריה, מודל.    פסיכונוירואימונולוגיה

 

 

על החולה:

 

4.  מה אני יודע על מצבו הבריאותי? שלב המחלה, פרוגנוזה, סיבוכים אפשריים, מחלה ראשונית או חזרה של המחלה.

5.  מה אני יודע על מצבו הפסיכולוגי?

6.  מוקד התלונות: אפקט: דיכאון, חרדה. קוגניציה: תפיסת מחלה. התנהגות: אי היענות, קשיי שינה. פיזיולוגיות: כאב, וכד'.

7.  האם תגובותיו תואמות את המצב? (אבל, כעס, בלבול)

8.  האם מדובר בבעיה אקוטית הדורשת התערבות מיידית (טראומה, כוויות, חרדה לפני ניתוח) או בבעיה מתמשכת (סירוב לקחת תרופות, קשיי התמודדות)?

9.  האם המטופל יודע מדוע הפנו אותו לטיפול? כיצד הוא מבין את הבעיה?

10.כיצד החולה מבין/ תופס את המחלה שלו?  הכלים בם ניעזר כדי לענות על שאלה זו תלויים באוריינטציה הטיפולית שלנו: גישה נרטיבית (סיפור המחלה), גישה קוגניטיבית (תפיסת מחלה) וכו'.

11.הערכת המגבלות/ קשיים של הפרט (קושי לפתח קשרים בין אישיים, מגבלות שפה, תרבות וכד')

12.גורמי חוסן: הערכת המשאבים הפנימיים, הכוחות של הפרט (תקווה, חוסן, מסוגלות עצמית) לחזור לספרות ולבדוק איך הם קשורים להתמודדות בכלל וספציפית למחלה זו.

 

על המערכת:

 

13.משאבים חיצוניים: מערכות תמיכה, האם ניתן לגייס מערך תמיכה וממי? האם האדם בודד?

14.במידה וקיימת מערכת תמיכה, האם מסוגל לקבל/ לגייס עזרה?

15.מיהם הגורמים הנוספים איתם יהיה עלי לעבוד? (משפחה, צוות רפואי, רופא משפחה, צוות ביה"ס).

 

על הטיפול:

 

16.מטרות הטיפול/ ההתערבות. (קבלת המחלה, מגבלה, שיפור איכות חיים, שיפור היענות).

17.מוקד הטיפול: הפחתת דחק, עיבוד מידע, גיוס משאבים (תקווה, תמיכה חברתית), צמיחה, שיפור תקשורת וכד' 

18.תכנית הטיפול (לפעמים בשלבים, תחילה סיוע במשבר ואח"כ עיבוד, התמודדות). התכנית צריכה להיות גמישה כך שניתן יהיה בכל שלב לעשות הערכה לגבי מידת התאמתה בהתייחס למצבו הרפואי והנפשי של המטופל.

19.מהי המסגרת בה אראה את המטופל? מחלקה, מרפאה?

20.האם הטיפול המומלץ הוא אישי? קבוצתי? משפחתי?

21.מהי הגישה הטיפולית/ התערבות/ טכניקה המתאימה ביותר למצבו של המטופל ולתנאי הטיפול? מגובה בגישה תיאורטית.

22. מכאן נגזרים החומרים הטיפוליים: חלומות, יומן וכד'.

22.טווח הטיפול/ ההתערבות: חד פעמי, ייעוץ C.L (ליד מיטת החולה), טיפול קצר טווח, ארוך טווח.  מודולארי.

23.קונטרה-אינדיקציות כגון: הרפיה לחולה סכרת יכולה לגרום לתנודות ברמת הסוכר.

24.כיצד ניתן יהיה להעריך את יעילות ההתערבות?

 

על המטפל:

 

25.מה אני יודע על יעילות הגישה / שיטה/ טכניקה לבעיה הנדונה?  מגובה במחקר

26.האם יש לי ידע/ ניסיון בגישה/ טכניקה זו? אם לא במי אוכל להיעזר או למי אוכל להפנות? כולל החלטה על שיתוף פעולה עם מומחה מתחום אחר.

27.איך אני מרגיש ביחס למחלה? (קאונטר-טרנספרנס)

28.איך אני מרגיש ביחס למטופל?



 

ה. התערבות מערכתית במערכת הרפואית

ד"ר בני פלדמן (בי"ח קפלן)

 

 

עבודת הפסיכולוג הרפואי מתייחסת לכל ההיבטים של בריאות וחולי בפרט, במשפחה, בקהילה ובמערכת הבריאות.

 

מומחיות בפסיכולוגיה רפואית דורשת ידע והבנה במכלול הנושאים הבאים:

 

א.  הכרת עקרונות תפיסה מערכתית.

ב.  הכרת המודלים הבסיסיים להערכה ולהתערבות במערכת זוגית ומשפחתית.

ג.  ראיית החולה ומצבו בהקשר של מערכות הרפואה והחברה המטפלות בו: מערכת הרפואה הראשונית, מערכות החינוך, התעסוקה, והתמיכה הקהילתיות.

ד.  הכרת עבודת הייעוץ לצוות הרפואי – Consultation-liaison.

ה.  העצמת הצוות הטיפולי ויכולתו להתמודד עם חולי, מוות, נכות ומסירת בשורות קשות (קבוצות באלינט)

ו.  הקניית ידע וכלים לצוות הרפואי בנושאים הקשורים לקשר רופא-חולה, לתקשורת בלתי אלימה, לזיהוי של משברי חיים, איתור וטיפול ראשוני של פסיכופתולוגיה רכה (ליקויי קשב ולמידה, חרדה, דיכאון וכיו"ב).

ז.  מודעות והתייחסות לצרכי המערכת והצוות הרפואי, יכולת ליזום תהליכי איתור צרכים והצעת התערבויות לצוותים המטפלים בחולים, התמודדות עם לחצי העבודה ותהליכי שחיקה

ח.  הפגנת ידע ויכולת להתערבות במצבי חרום מערכתיים בבית החולים ובקהילה.

ט.  רפואה מונעת ורפואת בריאות.

י.  הבנת מקומו של הפסיכולוג הרפואי והשרות הפסיכולוגי בתוך המערכת הרפואית תוך התייחסות להתמודדות עם מקצועות סמוכים ומולם.

יא.  הפגנת יכולת וידע לעבודה משולבת עם צוות מולטידיסיפלינרי בתוך המערכת.

יב.  יכולת לחשיבה מקדמת של הפסיכולוגיה הרפואית ליחידות ולקהלים חדשים: איתור קהל היעד, בניית מדרג שירותים והתערבויות.

יג.  הכרת פוטנציאל התרומה של הפסיכולוגיה הרפואית ברפואה הראשונית כמפגש הראשוני והמרכזי של פונים עם המערכת הרפואית. העצמת צוות הרפואה הראשונית ביכולת הזיהוי והאיתור של מצוקה נפשית וחברתית, ההתמודדות איתה והתיווך שלה לגורמי טיפול מתאימים. בניית תקשרת הולמת עם הצוות הן ביחס לצורכי המטופלים והן ביחס לצורכי הצוות.

 

 

 

ו. אתיקה בפסיכולוגיה רפואית

ד"ר רבקה רייכר-עתיר (המכללה האקדמית תל-אביב יפו, בילינסון, יו"ר וועדת אתיקה הפ"י)

 

כללית: מומחה בפסיכולוגיה רפואית אמור לדעת על הזיקה ההדוקה בין האתיקה והמקצועיות. אתיקה ומקצועיות אחת הן, ומתוך עקרון זה עליו לפעול בעבודתו האבחונית, הטיפולית, המחקרית והמערכתית.

תחומי הידע: התמצאות בקוד האתיקה המעודכן של הפסיכולוגים, בחוק זכויות החולה ובחוק הפסיכולוגים. בנוסף: בחוקים הרלבנטיים לסוגיות של סודיות וחיסיון.

במסמך כתוב המסכם את ההתמחות יופיע פרק המוקדש לאתיקה בו יעלה המתמחה דילמות אתיות שעלו בפרקטיקה ובמפגש עם חומרים תיאורטיים.

הדילמות אמורות להיות קשורות להתערבות המתוארת ויכולות להיות מתחומים שונים, כמו:

-  זכות המטופל לקבל את הטיפול הנאות, המיטבי והמרבי לצד וזכות המתמחה ללמוד

-  היבטים אתיים בהתנסות והכשרה מקצועית

-  יחסים כפולים ויחסים שאינם בשירות ההתערבות המקצועית

-  סודיות וחיסיון

-  אתיקה בהערכה אבחון  וגבולות ההתמחות

-  הרשומה הפסיכולוגית

-  חוזה ההתערבות המקצועית

-  אתיקה במחקר

-  סוגיות אתיות באשפוז ובטיפול  הכפוי

-  סוגיות אתיות בטיפולי בחירה (טיפולי פוריות טיפולים קוסמטיים)

-  הקצאת משאבים

-  סוגיות אתיות הנוגעות להולדה ומיתה.

 



 

4. הפסיכולוג במערכת הרפואית:

ד"ר רבקה רייכר - עתיר, ד"ר נטלי רפפורט (בילינסון), שרה הרמתי (הדסה) אתו זינגר (איכילוב).

 

המסמך מתאר ומגדיר את העבודה של הפסיכולוג הרפואי במערכת הרפואית, וכן מביא את עקרונותיה, ותנאיה מול המטופלים ומול הצוות. בנוסף מציג המסמך את מקומו הייחודי של הפסיכולוג בתוך הצוות.

 

1. תאור תפקיד של הפסיכולוג הרפואי

 

הפסיכולוג הרפואי עובד במסגרת רפואית (כמו פסיכו-אונקולוגיה, פסיכו-קרדיולוגיה, מכון אנדוקריני וכד' ) זהו תחום עיסוק המתמקד באספקטים הביו-פסיכו-סוציאליים כחלק מהגישה הכוללנית בהתייחסות לבריאות ולחולי. הטיפול הפסיכולוגי הוא חלק אינטגראלי מהטיפול הכוללני והוא מתחיל בקשר הראשוני של המטופל עם המערכת הרפואית, דרך שלב האבחון ומסירת האבחנה ונמשך לאורך כל שלבי המחלה, כולל תהליך הריפוי, הפוגה, חיים בצל איום המחלה, וכן בשלבים הסופניים.

 

עקרונות

 * ראיית החולה במסגרת משפחתו וסביבתו.

 * הכרה בזכותו של הפרט לקבל החלטות עבור עצמו, לאחר שניתן לו כל המידע הנחוץ לו לצורך קבלת ההחלטה.

 * טיפול בגישה מולטי-דיסציפלינארית.

 * שמירה על רצף טיפולי והקפדה על קשר בין הגורמים השונים המעורבים בטיפול.

 * שמירה על נגישות שווה לטיפול תוך שמירה על איכות הטיפול.

 * ראיית החולה במסגרת התרבותית תוך מודעות והכרה ברבגוניות ובהבדלים התרבותיים הקיימים בחברה הישראלית.

 * תשומת לב והתאמתן של ההתערבויות הפסיכולוגיות למציאות הדינאמית והמשתנה של הרפואה (שינויים חברתיים, שינויים טכנולוגיים וביו-טכנולוגים).

 

מסגרת

 * הפסיכולוג הרפואי מצוות ליחידה לפסיכולוגיה רפואית.

 * היחידה לפסיכולוגיה רפואית נותנת שרות קליני, הכשרה, הדרכה ומחקר. ראש היחידה ת/ידאג לקיומן של תוכניות השתלמות לעובדים ברמות השונות.

 * פריסת המערך הפסיכולוגי לוקחת בחשבון צמתים בהם צפויה מצוקה נפשית-חברתית קשה במיוחד (לדוגמה: אבחנה, הישנות המחלה, שלבים סופניים) ומעצבת תהליכי עבודה שיבטיחו שיתוף פעולה בין היחידות השונות המטפלות בחולה.

 

2. תנאים להתערבויות פסיכולוגיות עם חולים בני משפחה וצוות רפואי:

 

1.  הפניה לשרות הפסיכולוגי תהיה על פי פניית החולה, בני משפחתו, הצוות הרפואי ושירותים קהילתיים.

2.  תוכנית ההתערבות מתבססת על ידע והבנה של ההיבטים הרפואיים (שלבי המחלה, מהלך המחלה, ואופי הטיפולים), צרכי החולה, המערכת המשפחתית/חברתית תוך התייחסות לרב גוניות של תרבויות. כמו-כן היא תתבסס על היכרות עם מודלים מקובלים בפסיכולוגיה הרפואית.

3.  הצוות ידאג לפיתוח מיומנויות התערבות שיסייעו לחולים ובני משפחותיהם להתמודד עם המצוקה הרגשית, לעבד מידע, ולקבל החלטות לאורך שלבי המחלה.

4.  באחריות המערך הפסיכולוגי לדאוג לספק לחולים ובני משפחתם מידע לגבי משאבים בקהילה שיעזרו להם להתמודד עם המחלה והטיפולים.

 

3. עבודה בצוות רב מקצועי (כחלק מצוות המכון/מחלקה ובתוך היחידה לפסיכולוגיה רפואית):

 

  1.  הצוות הפסיכולוגי שותף בדיונים וישיבות צוות המכון/מחלקה/מרפאה.

  2.  באחריות הצוות הפסיכולוגי לתרום להרחבת הידע של שאר המקצועות לגבי ההיבטים הפסיכולוגים.

  3.  באחריות הצוות הפסיכולוגי להוביל התערבויות משותפות יחד עם רופאים, אחיות ושאר המקצועות.

  4.  באחריות הצוות הפסיכולוגי להשתלב בטיפול הפליאטיבי ולהעמיק את הידע והמיומנויות הטיפוליות בקרב שאר הפרופסיות הלוקחות חלק בטיפול בחולה הסופני.

  5.  על הצוות הפסיכולוגי לפעול לקידום הטיפול בחולה הסופני ובני משפחתו.

  6.  עבודת היחידה הפסיכולוגית צריכה לאפשר ביטוי הולם לכל איש מקצוע וכל מקצוע. החפיפה בין המקצועות לא צריכה לבטל את הייחוד של כל מקצוע.

  7.  היחידה לפסיכולוגיה רפואית מבנה דפוסי עבודה עם שאר מחלקות, יחידות ומכונים בבית החולים המטפלים בחולים כחלק מהתפיסה הכוללנית (לדוגמה: מכון גנטי, מחלקה נוירו כירורגית, מחלקות כירורגיות, מרפאות שד, גריאטריה וכד').

 

4. ייחוד הפסיכולוג: 

 

1)  הפסיכולוגים עוסקים במקצוע החקוק בחוק המגדיר בין השאר את ההרשאה לעסוק במקצוע ומגדיר תהליכים לפיקוח ובקרה.

2)  הפסיכולוגים עובדים בתוך גבולות התואמים את התמחותם, וזאת מתוך החוק המכיר בהתמחויות השונות.

3)  בישראל אלו הנקראים פסיכולוגים (הרשומים בפנקס הפסיכולוגים), עברו הכשרה ארוכה מאד ומעמיקה הכוללת למידה תיאורטית נרחבת, והתנסויות מעשיות ממושכות (פרקטיקום והתמחות).

4)  העוסקים בכל תחומי הפסיכולוגיה – טיפול, אבחון, מחקר, הדרכה, הוראה והתערבויות פסיכולוגיות אחרות מתבססים על מודלים תיאורטיים, כלים ושיטות ייחודיים למקצוע ואשר מוסמכים לעסוק בהם רק מי שהוסמכו להיות פסיכולוגים בהתאם לחוק.

5)  פסיכולוגים רפואיים הם בעלי ההכשרה הייחודית והרלבנטית לעבודה עם חולים במחלות גופניות.

 

עיגון של מקצוע בחוק והכרה בהתמחויות שונות מונע עד כמה שניתן שרלטנות בשל הפיקוח שנהליו מנוסחים בחוק. עבודה המעוגנת בחוק, בכללי אתיקה ובפיקוח מתמיד מבטיחה עמידה באמות מידה אתיות ומקצועיות גבוהות ביותר. עבודה המתבצעת בגבולות של התמחות, ומתבססת על הכשרה רחבה, על כלים ייחודיים, ועל פיתוח מתמיד של מיומנויות מאפשרת לפסיכולוגים להיענות לצרכים במגוון מסגרות ולמגוון לקוחות, (מטופלים, משפחות המטופלים, אנשי הצוותים המטפלים והמנהלים).

 

[*] מבוסס על מסמך שנכתב על ידי האגודה הישראלית לפסיכואונקולוגיה, ושהועבר על-ידי ד"ר שלומית פרי

 

 

 

 

5. כתבי עת מומלצים:

 

 

1.  Health Psychology (APA)

2.  Psychology and Health (Brunner/ Routledge)  EHPS

3.  Journal of Clinical Psychology in Medical Settings (Kluwer Academic / Plenum Publishers)

4.  Patient Education and Counseling

5.  Journal of Health Psychology (Sage Publications)

6.  British Journal of Health Psychology

7.  Psychology, Health and Medicine

8.  Social Science and Medicine

9.  Psycho-Oncology

10. Journal of Psychosocial Oncology

11. Stress and Health

12. Psychosomatics

13. Psychosomatic Research

14. Psychotherapy and Psychosomatics

15. Health: An Interdisciplinary Journal for the Social Study of Health, Illness and Medicine  (Qualitative Research)

16. Qualitative Health Research (sage)

 


 

6. ספרים מומלצים:

 

 

פסיכולוגיה רפואית

 

 

Baum, A., Revenson, T. A., & Singer, J. E. (Eds.) (2001). Handbook of health psychology. Mahwah, N.J. : L. Erlbaum Associates

Belar, C.D. & Deardorff, W.W. ( 1999, 2002). Clinical Health Psychology in Medical Settings: A Practitioner Guidebook. Washington, D.C.: American Psychological Association.

Brannon, L. & Feist, J. (2006). Health psychology : an introduction to behavior and health. Belmont, Calif.: Thomson.

Johnston, D. W. & Johnston, M. (Eds.) (2001). Health psychology. Amsterdam: Elsevier.

Lynos, A.C. & Chamberlain, K. (2006). Health Psychology: A critical introduction. N.Y: Cambridge.

Marks, D. F. et al. (2005). Health Psychology : theory, research, and practice (2nd edition). London : Sage.

Norman, P. & Conner, M. (Eds.) (2003). Predicting health behavior: Research and practice with social cognition models. Buckingham, U. K. : Open University Press.

Ogden, J. (2003, 2005). Health Psychology: a textbook. Buckingham, U.K.: Open University Press.

Petrie, K. J. & Weinman, J. A. (Eds.) (1997). Perceptions of health and illness: current research and applications. Amsterdam: Harwood Academic Publishers.

Pitts, M. & Phillips, K. (Eds.) (2001). The psychology of health: introduction. London: Routledge.

Resnick, R. J. & R. H. (Eds. ) (1998). Health psychology through the life span: practice and research opportunities. Washington, D. C.: American Psychological Association.

Sanderson, C. A. (2004). Health psychology. Hoboken, N.J.: John Wiley & Sons.

Sutton, S., Baum, A. & Johnston, M. (2005). The Sage Handbook of Health Psychology. London: Sage Publications.

Taylor, S. E. (2006). Health psychology. Boston, Mass.: McGraw-Hill.

 

 

דחק, אישיות וגורמי חוסן

 

 

Jacoby, R. & Keinan, G. (Eds.) (2003). Between stress and hope: from a disease-centered to a health-centered perspective. Westport, Conn.: Praeger.

Lazarus, R. S. & Folkman, S. (1984). Stress, Appraisal and Coping. New York: Springer.

Rosenbaum, M. (1990). Learned resourcefulness. New York: Springer Publishing Company.

Sapolsky, R.M. (1994). Why Zebras don't get ulcers. New York: Freeman.

Snyder, C.R. (2000). Handbook of hope: theory, measures and applications. San Diego: Academic Press.

Snyder, C.R. & Lopez, S.J. (2002). Handbook of positive psychology. New York: Oxford University Press.

Seligman, M.E.P. & Csikszentmihalyi, M. (2000). Positive psychology: an introduction. American Psychologist, 55, 5-14.

Vollrath, M. (2006). Handbook of personality and health. West Sussex: Wiley & Sons.

 

Aspinwall, L. & Starudinger, U. (2003). The psychology of human strengths; Fundemental questions and future directions in positive psychology. Washington: American Psychological Association.

 

 

 

התערבויות פסיכולוגיות:

 

 

Belar, C.D. & Deardorff, W.W. (1996, 2002). Intervention Strategies in Clinical Health Psychology. In: Belar, C.D. & Deardorff, W.W. (Eds.). Clinical Health Psychology in Medical Settings. pp. 69-100. APA

Maes, S. & Boersma, S.N. (2005). Applications in Health Psychology: How Effective Are Interventions? In: Sutton, S., Baum, A. & Johnston, M. (2005). The Sage Handbook of Health Psychology. London: Sage Publications. Chap. 11, pp. 299-325.

Miller, G. E. & Cohen, S. (2001). Psychological Interventions and the Immune System: A Meta-Analytic Review and Critique. Health Psychology, 20 (1): 47-63.

 

פסיכותרפיה רפואית:

 

 

Archer, R. (2006). Dual Realities: The Search for Meaning. Psychodynamic Therapy with Physically Ill People.  London: Karnac.

Bellar, C.D. and Deardorff, W.W.(1996). Clinical Health Psychology in Medical Setting. Washington: A.P.A. Chapters 4. 5.

Broom, B. (1997). Somatic Illness and the Patient's Other Story. London: Free Association Books.

Frank, A.W. (1995). The Wounded Storyteller. Chicago: The University of Chicago Press.

Erskine, A. & Judd, D. (1994). The Imaginative Body: Psychodynamic Therapy in Health Care. London: Whurr Publishers.

Lemaistre, J. (1995). After the Diagnosis: From Crisis to Personal Renewal for Patients with Chronic Illness. Ulysses Press.

Nicassio, P.M. & Smith, T.W. (1995). Managing chronic illness: A biopsychosocial perspective. Washington, DC: American Psychological Association.

 

התערבות מערכתית:

 

 

מעוז, ב., רבין, ס., כץ, ח. ומטלון, א.( 2004 ) החולה, הרופא ומה שביניהם; הגישה הבין אישית ברפואה, רמות, ת"א.

אליצור יואל (1999) טיפול מערכתי אינטגרטיבי בהפרעות גוף ונפש כרוניות, שיחות, י"ג (2), 122-134

מעוז ב., מטלון א., מיכאל בלינט וקבוצות בלינט בארץ ובעולם.כתב העת הישראלי לרפואת המשפחה 13, 109 אוקטובר 2003.


 

Bronheim, H. E. Fulop, G. Kunkel, E. J. Muskin, P. R. Schindler, B. A. Yates, W. R. Shaw, R. Steiner, H. Stern, T. A. Stoudemire, A.  (1998). The Academy of Psychosomatic Medicine Practice Guidelines for Psychiatric Consultation in the General Medical Setting. Psychosomatics, 39(4): 8 – 30

Resnick, R. J.and Rozensky, R. H. (1996). Health Psychology through the Life Span: Practice and Research Opportunities. American Psychological Association, Washington DC.

 

 

 

7. עבודות תזה:

 

  • להיכנס לאתר הספרייה
  • קטלוג
  • חיפוש באוספים מקומיים
  • תזות
  • כותרת: עבודות תלמידים. 
  • שדה: סדרה מתחילה ב..

 

 

 

8. קישור לאתר כלי מחקר והערכה בפסיכולוגיה רפואית

 

 

 

9. איגודים מקצועיים:

 

* הסתדרות הפסיכולוגים בישראל: החטיבה לפסיכולוגיה רפואית.

* American Psychological Association (APA): Division 38
* European Health Psychology Society (EHPS) www.ehps.net

 

 

10. התמחות בפסיכולוגיה רפואית:

 

את ההנחיות והטפסים לתהליך ההתמחות ולתהליך ההסמכה להדרכה בפסיכולוגיה רפואית ניתן למצוא באתר משרד הבריאות
(www.health.gov.il) יחידות המשרד - פסיכולוגיה - התמחות הנחיות וטפסים - פסיכולוגיה רפואית.

 

 

 

11. בחינת התמחות בפסיכולוגיה רפואית:

 

הדרישות לבחינת ההתמחות תועלנה בקרוב לאתר משרד הבריאות. עד אז ניתן לפנות למשרד באמצעות פקס: 5151100 – 03

 

 

12. נספחים:

 

  • התערבות לקידום התנהגות בריאות בקרב חולים על בסיס מודל HAPA (ראה מצגת)
          פרופ' שמואל מלמד, המכללה האקדמית תל-אביב יפו.
חזרה לתפריט