חשיפה מיידית ולא מיידית

אחת האבחנות המרכזית בספרות המחקרית הינה בין חשיפת תכנים מיידיים כלפי המטופל והטיפול לבין חשיפת תכנים

לא מיידיים המערבים מידע על חייו של המטפל מחוץ לטיפול (Audet, 2004; 2011). אבחנה אשר עומדת בבסיס מחקרים רבים בתחום החשיפה העצמית של המטפל  

  (e.g,Hill et al., 2014; Shafran et al., 2016;Ziv-Beiman, 2013; Ziv-Beiman, Keinan, Livneh, & Shahar, 2016). 

חשיפה של תכנים מיידיים כוללת חשיפה של רגשות כלפי המטופל והטיפול, גילויי עמדה שליליים וחיוביים ומידע על ההשכלה של המטפל ותפיסתו המקצועית. במושגים אנליטיים היא כוללת גם חשיפה של העברה נגדית. חשיפה של תכנים שאינם מיידיים כוללת חשיפה של התנסויות המטפל מחוץ לטיפול, אשר אינן נוגעות תמיד ישירות למטופל ולדיאלוג הטיפולי, ביניהן חשיפה של תובנות של המטפל לגבי עצמו ושל אסטרטגיות התמודדות, חשיפה של פרטים ביוגראפיים ועוד. Hill ו-O'Brien (1999) מציגות בסיווגן שלושה סוגים של חשיפה לא מיידית: חשיפה של מידע אישי, חשיפה של תובנות של המטפל לגבי עצמו וחשיפה של דרכי התמודדות של המטפל. הן מדגישות את התרומה האקטיבית של סוגי חשיפה אלו, ובמיוחד שני הסוגים האחרונים, ליצירת שינוי טיפולי.