כניסה

ברוכת ילדים וכשרונות - חנה בורר

|

חנה בורר, סטודנטית שנה ד' במדעי הסיעוד באקדמית, משלבת בהצלחה לימודים ביחד עם גידול משפחה מאושרת וברוכת ילדים (תשעה), יש לה שאיפה להמשיך לתואר שני ושלישי ואת הכל היא עושה בקלילות ושמחה גדולה.


 

בואו נכיר קצת את חנה:
"אני בת 41, נולדתי בצרפת ועליתי ב-1995 לארץ, נשואה ואמא ל 9 ילדים. בצרפת, למדתי תואר ראשון בניהול וכלכלה בשילוב לימודי קודש.
בחרתי בסיעוד עקב אוריינטציה אישית לבריאות מגיל הילדות, ובהמשך לניהול עסק בתחום הליווי לידות והדרכת קורסי הכנה ללידה.

2016-01-28_0823.png 

מהרגע הראשון הרגשתי חיבור לאקדמית. נרשמתי לבית ספר לסיעוד לדתיות, וגיליתי שהתוכנית באקדמית, המתייחדת ב- 3 ימי לימודים וחופשות אוניברסיטאיות, תאפשר לי להמשיך לעבוד ולא תכביד מדי על משפחתי. בנוסף, התקבלתי בקבלת פנים כל כך חמה ופתוחה על ידי דקנית בית הספר, ד''ר פזית עזורי, ששמחתי בהחלטתי. היא באמת מיוחדת ביחסה האישי לכל אחד ואחת ודלתה תמיד פתוחה.


 

האווירה בכיתה שמחה ומשוחררת. הייחודיות של אנשים שונים בעלי אישיות ותכונות מגוונות ומכבדים את השני תורמת לכך. הכיתה שלנו ממש נעימה וכיף וזכות לי להיות חלק ממנה.


 

הלימודים מאוד מעניינים. ההשקעה בנו מורגשת היטב. יש לסגל בית הספר רצון מובהק להכשיר אחים ואחיות בעלי מנהיגות וברמה מאוד גבוהה. זה מתבטא במרצים מעולים ותכנים מושקעים וייחודיים. אני מתחברת לכמעט כל תחום קליני ואקדמי. תמיד אהבתי ללמוד והרמה הלימודית באקדמית מתאימה לשאיפותיי. אני נהנית אפילו מתחומים שלכתחילה לא חשבתי שאוהב. מצד הסגל, יש מענה אכפתי ורצון לעזור לכל סטודנט להמשך החיים האקדמאים והמקצועיים שלו.


 

השילוב בין המשימות של טיפול במשפחה ברוכת ילדים לבין המטלות האקדמיות נראה על פניו בלתי אפשרי, אבל עבור חנה הוא נעשה בטבעיות:
"תמיד עבדתי וילדיי רגילים שחלק מהיום אמא לא נמצאת. זה נראה קשה אולי מבחוץ, אבל במשפחה גדולה, הילדים לומדים לעזור ומתארגנים באופן הטוב והנעים ביותר. אנחנו כולנו שותפים ומעורבים, מנסים להנעים לכולם את החיים. יחד עם זאת, מסתפקים במה שיש, ויודעים שזה לא יכול להיות מושלם. הימים שאין לימודים והחופשות הארוכות בקיץ משאירות לי מספיק זמן להשקיע במשפחתי ולהמשיך בעבודתי".


שאלנו את חנה אם יש לה טיפים לאמהות ונשים נשואות המעוניינות לחזור ללימודים:

 

"דבר ראשון, תקשיבי לתחושותיך ורצונותיך. מתחשק לך להמשיך לימודים שהתחלת פעם או להתחיל ללמוד תחום חדש? כדאי לך להתייעץ עם מומחים ולבדוק איך ניתן להגמיש את חלומותיך ולהעצים את עצמך. מניסיוני, מה שיש לך בפוטנציאל חייב לצאת החוצה לפעולה. תכונותיך וכישרונותיך יגיעו למימוש ותרגישי שלווה וביטחון בתחומי החיים האחרים (אישיים, זוגיים והורות). ומי שמפספסת, עלולה להפסיד הזדמנות חשובה. הפסד זה משליך בצורה שלילית בכל.


אחרי שהחלטת, בא שלב ההתארגנות המעשית. נכון, עם בן זוג, ילדים ועבודה,  זה פרויקט. הסוד הוא: מוטיבציה ועצות מועילות,  והכל אפשרי! כמובן שהפרויקט מגייס את כל בני הבית, ברמות שונות. אישית, לפני שהתחלתי, התייעצתי (וממשיכה להתייעץ מדי פעם) עם יועצת ארגונית מומחית. היא תורמת לי המון, גם מבחינה אישית וגם מבחינה מקצועית.  תוכלי כך למצוא את העצות המתאימות לך והדרך הייחודית בה תתקדמי בקלות.


ועוד טיפ קטן: תחזיקי מעמד, תחזקי את עצמך ותמשיכי למרות הקשיים! סוף סוף, השנים האלו עוברות, ואת נהנית מלימודים אהובים עליך ויוצאת בעלת תואר המאפשר לך קריירה מעצימה! בהצלחה!


 

וכמה מילים לקראת העתיד:


"התכנית היא בע''ה לגמור השנה את התואר ולהמשיך לתארים שני ושלישי. במקביל, הכיוון הוא להתמחות בבריאות האישה ומיילדות, ולתרום למחקר בתחום בעזרת הכלים החשובים והסיוע מהסגל שאנו מקבלים במהלך הלימודים באקדמית".


 

שאלון אישי


 

מה המתכון הכי מהיר, הכי קל והכי אהוב על משפחתך?
פיצה ביתית ומהירה - למרוח רסק עגבניות על פרוסות לחם (מקמח מלא), לפזר עליהן חתיכות טונה, פרוסות ירקות כמו פלפל, עגבנייה, בצל, להוסיף תירס או פטריות, כמה טיפות שמן זית כתית מעולה, ולהכניס לתנור בגריל 4 דקות. יש ''פיצות'' המשמחות את כולם ומכילות הרכבי תזונה חשובים!


 

מה הדבר הכי שונה בין הסטודנטים הישראלים לסטודנטים הצרפתים?


 

מנקודת מבט אישית, הסטודנטים הישראלים מתאפיינים בעין ביקורתית, ביטחון עצמי ועקשנות. ואני אומרת זאת בהערכה ובשאיפה להדבק בזה. בצרפת, ממה שזכור לי, היינו יותר מקבלים כל דבר, משלימים עם הקשיים ומרימים ידיים מהר. כמובן שנקודות אלו הן רק חלק קטן מהמנטאליות הישראלית המדהימה לאין ערוך בהשוואה לצרפתית!