כניסה

איך מציבים גבולות?

|

הצבת גבולות  לילדים היא חשובה וחיונית אבל קשה!
כאשר מתייחסים לנושאים של אכילה בריאה  ופעילות גופנית תפקיד ההורים הוא מכריע הן בהצבת גבולות והן במתן דוגמא לילדים.  
עתיד הילדים הוא בידיכם!!!


 

מדוע גבולות חשובים?

גבול הוא בראש ובראשונה בטחון. במובן הכי פשוט בטחון פיזי, אנחנו לא נותנים לילד קטן לרוץ לבד בכביש כדי שהוא לא יידרס. במידה רבה כאשר אנחנו בטוחים שהביטחון הפיזי הוא בסכנה קל לנו להציב את הגבול. בהקשר של אכילה, יכולה לעזור המחשבה שאכן מדובר  בשאלה קיומית, ילד שאוכל לא בריא מסכן את עצמו! בדיוק כמו שלא ניתן לילדים להכניס אצבעות לשקע החשמל כך לא ניתן להם לאכול בצורה שאינה בריאה.


גבול גם חשוב לביטחון הילדים במובן הרחב יותר של המילה. הגבולות מקנים לילד  בטחון שיש מולו מישהו חזק שאפשר להישען עליו, שניתן לשמוע בעצתו. עולם שבו הכול מותר ואפשרי הוא לא גן עדן הוא במידה רבה עולם מפחיד ולא בטוח, כי זה עולם שבו הכול יכול לקרות גם רע וגם טוב. תנסו לקחת ילד לחנות צעצועים ולהגיד שיבחר מה שהוא רוצה – זה לא בהכרח חוויה טובה, זו יכולה להיות חוויה מבלבלת ולא נעימה.


גבולות מאפשרים לילד להתפתח – פיתוח יכולות קשור בהתמודדות מול התנגדות (בדיוק כמו בפיתוח שרירים) אם אין התנגדות לא תהיה התפתחות.


גבול חשוב גם על מנת ללמד את הילדים להשקיע מאמץ – לא הכל בא בכיף ובקלות.


 

אם גבולות זה דבר כל כך חשוב וכל כך טוב למה כל כך קשה לנו?




 

  1. ערכים מתנגשים – אנחנו רוצים ילדים עצמאים ואסרטיביים ואנחנו חוששים לכפות עליהם דברים. אנחנו רוצים גבולות אבל לא אנחנו לא רוצים ילד שמציית ציות עיוור. חשוב שלא להתבלבל בין ליברליות לבין חוסר גבולות, גישה ליברלית שמסבירה ומחנכת אינה בהכרח גישה של חוסר גבולות!
  2. תחושות אשם - אולי אנחנו גורמים נזק לילד, אולי אנחנו לא מאפשרים לו להתפתח, היה לו קשה בגן בבית ספר אז ניתן לו קצת להתפרק. אנחנו מרגישים שאנחנו מזניחים את הילדים: עסוקים בריצות ובעבודה ואז מרגישים שהילד זקוק לפיצוי. אולי נפנק אותו בממתק?
    ממתק לא יכול לבוא במקום חום ואהבה. יותר מכך, ילד שמועבר לו המסר שהוא מסכן וזקוק לפיצוי יפנים את הרעיון ואכן יהיה מסכן.  


 

כאשר מציבים גבולות צריך לזכור: חוסר גבולות ועודף אוכל לא בריא לא יפצו על תחושות האשם ורק ירעו את מצבו של הילד.


 

כללי "הזהב" להצבת גבולות

  1. דוגמא אישית - מאוד קשה לדרוש מילד משהו שאנחנו לא מקיימים בעצמנו, אי אפשר  שכל המשפחה תאכל חטיפים ומזון לא בריא  ורק לילד אחד יהיה אסור. אם הילד צריך להקפיד על פעילות אפשר להצטרף אליו, להסביר לו שגם לכם קשה אבל אתם עושים מאמץ.
  2. חשוב שאנחנו נתייחס בכבוד לגבולות שאנו מציבים – הדוגמא האישית מבטאת כבוד לגבולות שאנו מציבים. בנוסף חשוב שנעמוד על עצם הגבול שהצבנו ולא נזלזל בו בעצמנו. אי אפשר לא לאפשר לילד לאכול ממתקים כשאנחנו במסעדה ושעה אחר כך בבית לתת לו חפיסת שוקולד; או אוסרים על ילד לאכול משהו והוא בכל זאת לוקח, אנחנו אומרים פעם אחת והוא לא מגיב, פעם שנייה ושלישית ובסוף אנחנו צועקים; הצעקה לא תעזור, כי סביר להניח שהוא שמע בפעם הראשונה וחזרה מתמדת על מקרים כאלו עשויה  בעצם להשאיר אותו אדיש.

    אם אנחנו מתייחסים לאמירה שלנו בכבוד וברצינות גם הילדים יתייחסו ברצינות, קל להגיד וקשה לעשות אבל נכון. נקודה שקשורה היא עקביות: עקביות  לגבי כל הורה בפני עצמו ובמידה ויש שני הורים גם בין שניהם - אבא אומר לילדים לא להרעיש כי אמא ישנה, אמא לוחשת שהיא ממילא כבר התעוררה מהרעש וזה בסדר, הילדים לומדים שזה בסדר; או אמא אומרת שהגיע הזמן לעשות  שיעורים והילד משחק עם אבא במחשב והאב אומר רק עוד רגע; כלומר, קודם כל צריכים להסכים בינינו. אם החלטתם שהיום יאכל רק חטיף אחד אז צריך לעמוד בכך, ויתור יהיה גם חסר עקביות וגם יביא את הילד לא להתייחס בכבוד לגבול בפעם הבאה.
  3. לא להיכנס לדרך ללא מוצא או לטפס על עץ גבוה מדי. כלומר, לחשוב מראש על מה שדורשים מן הילדים. אם אתם יודעים מראש שיהיה ויכוח ובסוף תיכנעו, אז חבל להתחיל.  
  4. אם נזקקים לכוח איום וסמכות, אז טעינו.  אני לא מתכוון שאי אפשר לאיים או להשתמש בסמכות; זה קורה לכל אחד ודי הרבה. אבל בכל זאת צריך לשים לב – עצם העובדה שהגענו לכך, צריכה להדליק אור אדום. איומים הם במקרים רבים תוצאה של חולשה. ילדים מזהים חולשה ממרחק רב ולכן במקרים רבים זה לא יהיה יעיל.
  5. הסבר - חשוב להסביר וחשוב לדבר בכל גיל בגובה העיניים, להתייחס אל הילדים ברצינות. יחד עם זאת, יש לזכור שאי אפשר להסביר כל דבר. בסופו של דבר, יש חשיבות גם לתשובה "כי ככה אמרתי", "כי אני אמא", "כי זה לא מתאים". יש מקומות שבהם הסבר ארוך או ויכוח הם פשוט לרעת הילד.
  6. נקודה שקשורה היא לנסות להתאים את הגבול וההסבר לגיל הילד ולמצבו. כאן צריך לזכור שלא תמיד הילד נמצא בגיל הכרונולוגי שלו. לפעמים ילד בן ארבע מתנהג כמו בן 7 ולפעמים מתבגר מתנהג כמו ילד בגיל 3. התגובה צריכה להיות מותאמת במידה זו או אחרת.
  7. הדרגתיות: דברים שקל לעשות בגילאים צעירים קשה לעשות בגילאים מאוחרים יותר. אם ילד מעולם לא אכל בריא, יהיה קשה להתחיל בגיל 15. זה לא אומר שהכול אבוד אבל זה אומר שלפעמים בגילאים מאוחרים תהיה לנו יותר עבודה ויותר קושי. שינויים לא יכולים לבוא באופן דרסטי – מהיום מתחילים דף חדש והכול יהיה אחרת. חשוב להכניס שינויים בהדרגה תוך כדי שהדברים נעשים בצורה ברורה ואם אפשר, כאשר אני יודע שלא תמיד אפשר תוך כדי שיחה על הדברים.