כניסה

אשת סגל החודש, רויטל הררי, מספרת על ההתנסות המעשית של הסטודנטים בסיעוד בימי הקורונה

|

לימודי הסיעוד באקדמית פותחים בפני הסטודנטים הזדמנות להתנסות מעשית בבתי החולים עוד במהלך השנתיים האחרונות בתואר. אשת סגל החודש שלנו, רויטל הררי, ראש היחידה הקלינית בביה"ס למדעי הסיעוד, מספרת לנו כיצד היא מובילה את ההתנסויות בתקופה זו והאם היא בעצמה חוששת להידבק בנגיף במהלך עבודתה בביה"ח


רויטל הררי (52), ראש היחידה הקלינית בבית הספר למדעי הסיעוד, היא בעצמה בוגרת המחזור הראשון של התואר בסיעוד באקדמית. הררי סיימה את התואר עם שלושה ילדים ותעודת הצטיינות והמשיכה מיד לתואר שני. כבר בתור סטודנטית היא כיוונה להיות מרצה ולהעביר הלאה את הידע שצברה. הררי מלמדת באקדמית מזה שלוש שנים קורסים בתחום הסיעוד ואחראית על ההתנסויות הקליניות של הסטודנטים במרכזים הרפואיים השונים. רויטל מספרת לנו על האתגרים המיוחדים בביצוע ההתנסויות בצל משבר הקורונה.



רויטל, ספרי לנו מעט על תוכנית ההתנסות במסגרת לימודי הסיעוד


"במסגרת לימודי הסיעוד גם לפני המשבר, מחצית מנקודות הזכות שצובר סטודנט לסיעוד מבוססות על ההתנסויות הקליניות במרכזים רפואיים. בתוכניות הארבע שנתיות יבצעו הסטודנטים שמונה התנסויות במהלך השנה השלישית והרביעית ללימודים. כל אחת מההתנסויות מתבצעת במחלקה אחרת או בתחום רפואי ייחודי כמו: מחלקה פנימית, כירורגית, ילדים, נשים, רפואת הנפש ותחומים נוספים. בנוסף יש התנסות מתקדמת וארוכה יותר המוגדרת כתקופת הסטאז".



רויטל הררי 2.png



מהם האתגרים המיוחדים שאתם חווים השנה?


"בשונה משנים קודמות הקורונה מקשה מאד על ביצוע ההתנסויות בבתי החולים ובקהילה, מכיוון שמערכת הבריאות נמצאת במצב חירום הדומה מעט למלחמה ולא של שגרה. קיים חוסר משמעותי במשאבים ובצוותים. אנו עדיין נאלצים לבצע את ההתנסות במערכת שהיא במצב אי ספיקה".


"כדי להבין מדוע קיים קושי לבצע התנסות בתקופה כזו, יש להבין את הדרך שבה היא מתבצעת", ממשיכה הררי, "במהלך ההתנסות, בתי החולים מקצים לנו אח/ות המשמשים כמדריכים קליניים במחלקה שבה הם עובדים במהלך חיי היומיום. בכל פעם קבוצה קטנה של סטודנטים מתקבלת להתנסות. במהלך העבודה מתבצע קישור בין המידע התאורטי הנלמד לבין המשימות העומדות בפני הצוות בפועל. הליווי מתבצע במשך 20-14 משמרות".


מספר המחלקות הצטמצם להתנסויות?


"השנה, כאשר כל אנשי הצוות נמצאים בעבודה מאומצת, קיים מספר מצומצם יותר של מחלקות שיכולות לקלוט את הסטודנטים שלנו לצורך התנסות. זאת משום שחלק מהרופאים וצוות האחים והאחיות יוצא בעצמו לבידוד ומחלקות שלמות מוסבות למחלקות קורונה, ואינן משמשות באופן זמני את ייעודן המקורי. למעשה, בתקופה זו נוצר מחסור משמעותי בשדות קליניים להתנסות. החוג לסיעוד באקדמית התפתח רבות עם השנים, וכעת רבים מהם ממתינים לשלב ההתנסות החשוב כל־כך. הן במסלול הארבע שנתי והן במסלול של הסבת אקדמאים. בכל שנתון לומדים כיום כ-200 סטודנטים. הן בשנה ג' והן בשנה ד', אנו זקוקים לשמונה התמחויות שונות המחייבות גם סיוע של המדריכים העובדים בבתי החולים. כיום בשל הלחץ במחלקות בתי החולים מסוגלים להקצות פחות כוח אדם לסיוע בהכשרת הדור הבא. לכן קיים קושי לנהל את מערך ההתנסויות שאינו ייחודי לאקדמית תל־ אביב־יפו, אך מורגש אצלנו ביתר שאת משום שהחוג גדול יחסית".


האם יש אתגר נוסף גם מצד הסטודנטים החוששים להדבק?


"אני מניחה שהחשש קיים", מודה הררי, אך מוסיפה: "אנו נמצאים כבר חצי שנה בתוך משבר הקורונה. הסטודנטים לסיעוד מודעים לעובדה שהם בחרו במקצוע המפגיש אותם עם סיכונים שונים. נכון, השנה אנו נמצאים מול מחלה שלא הכרנו בעבר, אך צריך לזכור כי האחים והאחיות חשופים למחלות מדבקות לאורך יום העבודה. אך מדובר במחלות פחות מוכרות בקנה מידה עולמי בהשוואה לקורונה. לכן, האחים והאחיות העובדים במחלקות מודעים מאד לחשיבות המיגון האישי. בתי החולים והצוותים הרפואיים פועלים על פי כללי מיגון ידועים מראש גם בשגרה, ובמיוחד היום והסטודנטים זוכים לחוות זאת באופן אישי. מלבד סטודנטים הנמנים על קבוצות הסיכון, למעשה לא נתקלתי במקרים של סטודנטים שהעדיפו לא לבצע את ההתנסות כעת".

 


רויטל הררי.png


האם את חוששת להידבק במהלך עבודתך כמרצה וכאחות בביה"ח?


"את הסטודנטים אני פחות פוגשת כי מלמדים בזום, ובכלל אני לא חוששת יותר מאדם ממוצע, אולי אפילו פחות. כאמור, כשעובדים בבית חולים אז רמת החשש יורדת כי ההתמגנות ושמירת הכללים היא לחלוטין חלק מהשגרה. זה חלק מההוויה של צוות רפואי עוד לפני הקורונה, אנו פוגשים אנשים חולים ומכירים מחלות מדבקות רבות. זו חלק מהבחירה שעשינו. אנו משתדלים מאוד להיזהר ואותי לפחות זה לא מעסיק מעבר לזה".


תספרי לנו על עבודתך כיועצת הנקה בבית החולים שיבא תל השומר


"אני יועצת הנקה יותר מ-10 שנים, עשיתי הסמכה בינ"ל שלא מחייבת להיות אחות. תוך כדי עבודה כיועצת הנקה באופן פרטי ובבתי חולים הלכתי ללמוד להיות אחות. להיות יועצת הנקה זו עבודה באחת המחלקות המשמחות בדרך כלל. אבל ימים ראשונים לאחר לידה הם טעונים ויש גם טרגדיות. אני עובדת גם בפגייה ולצד השמחה יש קושי. פגייה וטיפול נמרץ יילודים אלו מחלקות מלאות בחשש וחוסר וודאות. מוות של תינוק שנולד זה עצב הכי גדול שיכול להיות. אז אני מתאימה את עצמי לאותה אמא ולמה שעבר עליה. אני מתמודדת עם תינוק חולה או שנולד בשבוע מוקדם ועדיין מצליחה לעזור לאמא, וניגשת גם לאמא עם תינוק בריא שצריכה את העזרה שלי במישורים אחרים, כי הימים הראשונים הם לא קלים גם אם הכל תקין. העזרה היא לאימהות ולתינוקות. גם התינוקות, גם אם אין להם אפשרות לדבר, הם הפציינטים שלי. המורכבות והמנעד הזה עושים את התפקיד מאתגר וממלא. יש לי חברות מהתחום שגם הן למדו סיעוד באקדמית. בנוסף, אחות שעובדת לצדי בביה"ח, באקדמית היא בכובע של מלווה קלינית של הסטודנטים והיא עובדת תחתיי".

 

"התחושה שלי", מסכמת הררי את הריאיון, "היא שהעתיד שלנו, הסגל, ושל המשפחות שלנו, נמצא היום בידיים טובות של הצוותים הרפואיים המוכשרים שהכשרנו באקדמית וממשיכים להכשיר גם היום".