כניסה

היועצת החינוכית ובוגרת האקדמית מסבירה: כך תכינו את ילדיכם ליום הראשון בכיתה א'

|

עם חלום שמלווה אותה מגיל 12 ואחרי תואר ראשון במדעי ההתנהגות, החליטה דפני ויטל ליפצ'וק לצאת להרפתקה הבאה בחייה ולהפוך ליועצת חינוכית. היום, רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, היא מעבירה את הידע שצברה הלאה ומלמדת הורים טריים לתלמידים לעתיד כיצד להתכונן ולהכין את הילדים ליומם הראשון בלימודים. טור אישי

 

אני יושבת וחושבת כיצד להביע את מסלול חיי בעשר שנים האחרונות, מאז שהתחלתי את התואר הראשון שלי במדעי ההתנהגות באקדמית ת"א-יפו ועד ליום זה - אמא טרייה בחופשת לידה, ויועצת חינוכית מזה חמש שנים בבית ספר יסודי.
אצלי בראש, הכל מסתכם לכדי קורות חיים, ובלב - לרצף של רגעים סובייקטיביים מלאי רגש על כל סוגיו וגווניו, מאמץ רב שלווה בדמעות, צחוק, חברות טובות מאוד, מרצים מוערכים שנתנו לי כוון לחיים, קולגות קסומים, אמא מנהלת בדימוס, מנהלת בית ספר ומפקחת שלימדו אותי הרבה ממה שאני היום, הרבה ממה שאני יודעת.


החלום הגדול שליווה אותי פחות או יותר מגיל 12 הוא להיות פסיכולוגית קלינית, וכל מאמצי כוונו לשם. במהלך הדרך באקדמית, קסם לי המקצוע "פסיכולוגיה רפואית" בעקבות לימודי סמינר עם המרצה ד"ר עירית חרותי, פסיכולוגית רפואית ושיקומית בכירה. הבנתי שיש בי את היכולת להיות פסיכולוגית מעולה לחולים, פצועים ובני משפחותיהם, וכי העבודה בתחום זה תגרום לי להעריך קצת יותר את החיים ואת מה שהם מביאים עמם, עם כל הקלישאתיות שבדבר.

 

דפני.jpgהקול האחר במערכת החינוך. דפני ויטל ליפצ'וק


שלוש השנים באקדמית הסתיימו להן אי שם בשנת 2010 עם ממוצע, שכשמו כן הוא – ממוצע. עם חברות טובות לחיים ועם המון חששות, לא איבדתי את  המוטיבציה וברור היה לי שמפה אני ממשיכה בסטטוס שאני כה אוהבת: "סטודנטית". התחלתי לברר - הציונים שלי ואני - יחסינו לאן? שוחחתי רבות עם אמי, ביררתי באינטרנט והכרתי לראשונה את המושג "יועצת חינוכית". כשהייתי אני  בבית הספר היסודי, לא הייתה יועצת משמעותית וקבועה, וכך גם בתיכון, ולכן החלטתי שברצוני ללמוד עוד קצת על משמעות התואר הזה. אחרי בירורים רבים הבנתי זה ה- תפקיד עבורי, תפקיד המשלב את עולם הטיפול ועולם החינוך שאני כה אוהבת וסבורה שאני מסוגלת להביא לידי ביטוי את איכויותיי בשני התחומים.
לאחר ראיונות וגישוש התחלתי מיד את לימודי התואר השני בייעוץ חינוכי. הראש הסטודנטיאלי עמד על שתי כתפי, המוטיבציה כולה שם. זכרתי כיצד להיות סטודנטית ואהבתי את זה. למדתי עם מגוון סוגי האוכלוסייה - חילונים ודתיים, יהודים וערבים, גברים ונשים, ואהבתי כל רגע! בהמשך למדתי שהלימודים לא שיקפו את התפקיד המרתק אליו אכנס בסיומם.


לאחר לימודי ניגשתי לראיון אצל אותה מפקחת שעיצבה עבורי הרבה מהמקצועיות שלי כיום, אשה אינטליגנטית, חריפה ומקצועית, ולאחר מכן אצל אותה מנהלת בית הספר שעד היום אני לומדת ממנה המון, והפלא ופלא - התקבלתי לתפקיד.  עם חששות כה רבים התחלתי את הדרך.
למדתי לאהוב את התפקיד בכל ליבי, להתמודד עם הקשיים בעזרת אנשי צוות, והרבה בזכות דרכי החשיבה שלי. שיכללתי את התכונה אותה הבאתי ב"תיק הייעוץ" שלי, המחייבת הסתכלות על כל סיטואציה על כל היבטיה דרך משקפיים שונות ולהביא קול אחר. קול מגשר, מתווך, מסביר ולעיתים מייעץ. קול הקורא לחשיבה משותפת בין בעלי תפקידים שונים. כזה הוא תפקיד הייעוץ ולכן בעיניי הוא קסום.


הייעוץ החינוכי משלב בתוכו קצת מהכל, ובעיקר התבוננות מבחוץ לצד עבודה בשיתוף פעולה עם מנהלת בית הספר, חשיבה משותפת עם צוות המורים, שיח משמעותי עם ילדים והורים, ודאגה לרווחת כל באי בית הספר בכל ההיבטים - רגשי, לימודי, חברתי, לצד האקלים החינוכי המיטבי.  יש שיקראו ליועצת החינוכית "השוטר הטוב" / "מש"קית ת"ש". יכול להיות. אני קוראת לו "הקול האחר".


מהיותי יועצת לשכבות הצעירות - כיתות א'-ג', אני מלווה מדי שנה את הורי, ילדי וצוות שכבת א' בכניסתם לבית הספר. יש לזכור כי הורים רבים מכניסים לראשונה ילד לבית הספר ולכן גם הם עולים לכיתה א' בעצמם. לרוב הם מגיעים עם חששות ושאלות רבות. לרגל תאריך כה חשוב זה, אני שמחה לצרף מספר טיפים להתחלת הדרך.

 

כך תכינו את ילידכם ליומם הראשון בבית הספר:


1. הגיעו עם ילדיכם כמה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים וטיילו בשטח ביה"ס, ספרו להם על בעלי התפקידים, על יומכם הראשון בכיתה א'. אל תחששו לחלוק עמם את החששות שליוו אתכם וכיצד הצלחתם להתגבר ובמי נעזרתם.
2. במידה וילדכם מעלה ביוזמתכם או ביוזמתו חששות לגבי היום הראשון, הקשיבו, הראו אמפתיה ונסו לחשוב ביחד עמם על פתרונות אפשריים. הדגישו בפניהם כי אתם מאמינים בהם וכי יש בכוחם את היכולת להתמודד וכמובן שאתם שם כל הזמן.
3. סמכו על צוות בית הספר שיודע את עבודתו. הגיעו עם רצון לתקשורת ושיתוף פעולה.
4. שתפו את צוות בית הספר (מחנכת הכיתה, יועצת בית הספר) במידע חשוב ורלוונטי בנוגע לילדכם, אשר יכול לעזור להם במהלך הדרך.
5. נסו ליצור שיחות עם ילדיכם מדי יום ושאלו אותו שאלות על יומו בביה"ס. רצוי להימנע מהשאלה "איך היה בביה"ס"? משום שסביר ותשמעו "כיף / בסדר". נסו לשאול - "מי הצביע היום בכיתה? / מי שאל היום שאלה מעניינת? / עם מי שיחקת היום?" ועוד.
6. הכי חשוב: האמינו בילדיכם! סמכו עליהם ועל יכולתם להיעזר בעת הצורך בחוכמת החיים שהענקתם אתם להם, ביכולתם לשמור על ביטחונם ומוגנותם (עם דגשים מצדכם ומצד הצוות החינוכי כמובן) וביכולתם לכבד את הזולת.
בהצלחה!