כניסה

סטודנטית החודש: החזון החברתי על פי עדי טאובר

|

יש סיכוי טוב שנפגשתם איתה בדשא, תושאלתם קלות ותהיתם לפשר האינטראקציה הפתאומית, אבל עבור עדי טאובר מדובר בחלק בלתי נפרד מתהליך מחקרי. כמי שמרכזת את פרויקט האקדמבוס, עדי לא תנוח, כנראה, עד שלאחרון הסטודנטים תהיה גישה קלה ונוחה להגיע מהבית למכללה, ולהיפך. "לפני שהגעתי לתפקיד הרבה סטודנטים שאפתנים ותותחים עשו פה עבודה קשה, קשה באמת", מספרת עדי, "אני מגלה כל פעם עוד ועוד מההכנות המאסיביות, בעיקר בטבלאות, במיילים ובמסמכים. כרגע אני מתעסקת בבחינת הקיים - מה הולך טוב ומה אפשר לייעל עוד, ומרכזת המון תגובות של נוסעים והצעות שדרוג, בערך כמו מספר החורים במצה. הפייסבוק כבר מזמן נזנח לטובת גוגל מפות ואתר הרכבת".


יש מודל שאת עובדת לפיו, השראה שקיבלת מפרויקטים דומים?
"אנחנו בוחנים עכשיו כל מיני רעיונות התקדמות לעתיד, אז  אני בקשר עם מכללה אחרת שיש בה משהו דומה כבר כמה שנים, ועוד מכללה שרוצה גם כן להיעזר בשירות כזה. כיף לראות את ההרתמות של גופים גדולים לטובת הפרויקט:  העירייה, הרכבת, האגודה, המכללה, הסטודנטים - כולם רק דוחפים קדימה".

 

עדי טאובר.jpg
מפגשים אפקטיביים על דשא המכללה. עדי טאובר

 

איך הגעת לניהול פרויקט האקדמבוס?

"הבנתי שהגיע הזמן להפסיק למלצר וחיפשתי משהו שיאפשר לי לסיים את התואר עם ערך מוסף. תמיד נראה לי מגניב להיות סטודנט שקצת מעורב בסביבה שלו, שמשפיע, שאכפת לו. אני רואה אנשים קצת יותר מבוגרים מסביב, שעסוקים כל כולם בילדים ובמשכנתא, ויודעת שעכשיו זאת הזדמנות הזהב בשבילי לעזוב את הפסטה אלפרדו ולהתחיל להתעסק בסביבה שבה אני חיה ובמה שאני יכולה לעשות כדי לשפר אותה קצת. זה בטח יותר כיף ומעניין מעבודה מונוטונית אחרת, ובעיקר בסביבה כמו זאת שמלאה אנשים צעירים, חכמים ומפוצצים באמביציה".

 

היא בת 25, לומדת שנה ראשונה בממשל, והגיעה מירושלים ליפו, אותה היא מגדירה "יפה ולחה". "בהתחלה היה קצת קשה, עיר חדשה שלא מכירים בה אף אחד", היא נזכרת במעבר, "אבל המקום הזה מספיק מחייך ומספיק מחבק, שכשהולכים על שדרות ירושלים אי אפשר שלא להרגיש בבית". היא אוהבת לצייר, ללכת לזומבה, לטייל ולהיפגש עם חברים, ובשאר הזמן היא מתרכזת באקדמבוס ושוקדת על לימודיה.

 

איך הגעת לאקדמית?
"חיפשתי מכללה שלומדים בה מדעי ההתנהגות, זה נראה כמו מסלול מעניין. פגשתי במזכירות בחורה נחמדה עם משקפיים, והיא סיפרה שלצערה כדאי ללמוד דווקא באזור המרכז, כי כל המי ומי ולב המשק מרוכז כאן, ובפריפריה יש פחות הזדמנויות. לצערה! זהו, קנתה אותי. מכאן הדרך לממשל היתה כבר סלולה".


כבר חשבת מה תרצי לעשות אחרי התואר?
"דבר ראשון, לחזור להודו. אחר כך אני מאמינה שאמצא את עצמי בתפקיד כזה או אחר עם השפעה חיובית על העולם. בין אם קואוצ'רית או שרת ביטחון ובין אם פקידה זוטרה בנעמ"ת. אני חושבת שכל עוד את מועילה לסביבה שלך, את מממשת את עצמך. הסיפוק הכי גדול לדעתי הוא לראות את העבודה מניבה פרי".

 

מה הדבר הכי מפתיע שאת יכולה לספר על עצמך?
"בתקופת המבחנים האחרונה אני ועוד כמה חבר'ה הדפסנו חולצות שעל צדן האחורי כתבנו "כולה תואר!", ואנחנו לובשים אותן כל מבחן ויושבים בשורה הראשונה. חוץ מזה, בקיץ שעבר תרמתי שיער בעקבות חברה, מאז הקיץ היה קריר וכיף הרבה יותר. מומלץ!"