כניסה

היריבות שהפכה לחברות מופלאה

|

הוא אוטוטו מסיים את התואר במדעי המחשב, בזכות נבחרת האקדמית חזר לתחביבו הישן ויש לו טיפ חשוב לסטודנטים שבדרך. הכירו את סטודנט החודש עמית קפלן

 

סימונה שאול.jpg 
חצה את הקווים וחזר לצד הנכון של המגרש. עמית קפלן (צילום: סימונה שאול)

 

הספורט זורם לסטודנט עמית קפלן בדם. כבן לאמא שהגיעה למקום שני באליפות הארץ באתלטיקה קלה, אב שהיה אלוף הארץ בהדיפת כדור ברזל ואח שהצטיין בכודרסל, קפלן פחות או יותר הלך לישון בכל ערב כשהוא חובק כדורסל בידיו. הוא בן 26, לומד שנה שלישית לתואר במדעי המחשב באקדמית תל אביב יפו ומשחק בקבוצת הכדורסל של המכללה. עבורו המשחק בקבוצה היא רנסנס לתחביב הילדות. "מגיל צעיר מאוד שיחקתי, אבל אחרי הצבא הפסקתי לשחק, פניתי לצד השני והתחלתי לעבוד כמאמן ילדים גילאי 5-13", הוא מספר. "אימנתי במשך ארבע שנים, וכשהגעתי למכללה בדקתי כבדרך אגב אם יש קבוצת כדורסל. כשראיתי ש"האקדמית תל אביב יפו" היא קבוצה רצינית עם מאמנים ושחקנים, חזרתי לשחק שוב ומאז אני כאן". אז גם גילה קפלן שמאמן הקבוצה הוא לא אחר מאשר טל רונן, ששיחק בקבוצת הרצליה והיה יריבו המושבע. מאז שמצאו את עצמם בצד הנכון של הדשא, הפכה היריבות לחברות מופלאה.

 

 

המשחקים מתקיימים בימי שישי ולפעמים בחמישי, והחבר'ה נוהגים להפגש לאימון גם בערבים אחרי הלימודים. בשנה שעברה הייתה הקבוצה בליגה השנייה והשנה עלתה לראשונה. "סיימנו בין הארבע הראשונות ואנחנו מתמודדים על האליפות נגד הקבוצות הטובות בארץ: אוניברסיטת חיפה, רופין, המכללה למנהל, ובהמשך יצטרפו עוד כמה", הוא מספר בגאווה.

 

15078529_1283503991723484_5066266260951974511_n.jpg
אחוות יחידה. נבחרת האקדמית תל אביב יפו


לאקדמית הוא הגיע לאחר שהתלבט בין שני מוסדות לימודים, וכשהסתובב קצת במכללה הבין, לדבריו, "שזה זה". את החרישות למבחנים והעבודות הוא מקיים לא רחוק מביתו שבכפר סבא, בסניף של "ביי דה ווי", מגובה בקפה ועוגיה, ובסביבות המכללה אוהב לשבת בקפה "מיכאלאנג'לו". כשהוא לא לומד או מכדרר, עובד קפלן כ-QA בחברת ההייטק "Realcommerce", שעוסקת בפרויקטים טנולוכגיים ומפתחת מערכות מובייל ו-ווב. כרגע הוא עובד כבודק תוכנה ובהמשך שואף לעבור לתיכנות. לסטודנטים המתחילים (אבל לא רק) הוא ממליץ להרים מפעם לפעם את העיניים מהנייד או הלפטופ ולהתמקד בפן החברתי: "אחד הדברים שאני הכי אוהב בלימודים כאן הם החברים. עברנו כמעט שלוש שנים ביחד ויש תחושה טובה של חבר'ה, מן אחווה כזאת שתורמת גם ללימודים המשותפים וגם לתחושת הכיף הכללית".