כניסה

למערכת העצבים של בני האדם יש מורכבות נהדרת " - פרופ' חיים עינת"

|

​​

"למערכת העצבים של בני האדם יש מורכבות נהדרת שהיא הבסיס למי שאנחנו ברמת הפרט וברמת המין האנושי, הן בבריאות והן בחולי.  זה מה שהייתי רוצה שהסטודנטים שיוצאים מהקורס שלי בפסיכולוגיה פיזיולוגית יבינו".  


 

פרופ' חיים עינת עוסק במחקר הגורמים המשפיעים על הסיכוי לפתח מחלות של מצב הרוח ובודק את  האפשרות לפתח טיפולים חדשניים שיפעלו על מנגנונים ביולוגיים הקשורים למחלות אלה.


 

פרופ' עינת מעביר קורסים בפסיכולוגיה פיזיולוגית לתואר ראשון, ביולוגיה של מחלות נפש והטיפול בהן וחוסן תאי ומחלות של מצב הרוח, וגם מנהל את מעבדת המחקר הפסיכוביולוגית באקדמית תל אביב יפו.


 

"בקורסים שאני מלמד לתואר שני (פסיכופרמקולוגיה ויסודות ביולוגיים של פסיכופתולוגיה) יש לי שתי מטרות: (1) אני מקווה שהפסיכולוגים לעתיד ידעו ויזכרו מספיק כדי שיהיה להם הידע ועולם המושגים שיאפשרו להם לשוחח עם הפסיכיאטרים שאיתם הם יעבדו כדי שיחד יוכלו ליצור את הטיפול האידאלי לחולים; (2) ברמה יותר אידאולוגית, אולי להשפיע עליהם קצת כדי שיתחברו לעולם הביולוגי וכדי שיקבלו שהפסיכולוגיה האנושית היא לא משהו מטהפיזי אלא תוצר של מערכת ביולוגית מורכבת".


 

פרופ' עינת מגדיר את נתיב חייו המקצועיים כ"עקלקל":


 

"הנתיב כולל שני תארים ראשונים (מדעי הרפואה מהאוניברסיטה העברית וביולוגיה מאוניברסיטת תל אביב), שני תארים שניים (זואולוגיה מאוניברסיטת תל אביב ומדעי המוח מאוניברסיטת מקמסטר בקנדה) ודוקטורט בנוירופסיכופרמקולוגיה מאוניברסיטת בן גוריון (אם הייתי לומד שם היום אז אותו דוקטורט עם אותם מנחים היה כנראה במדעי המוח אבל אז לא היה בבן גוריון מדעי המוח ☺ ).  כפי שניתן לשים לב, אין לי תוארים בתחומי מדעי ההתנהגות או פסיכולוגיה, לתחום זה "התגלגלתי" רק כאיש סגל.


 

אחרי שסיימתי דוקטורט יצאתי לפוסט דוקטורט במכונים הלאומיים לבריאות (National Institutes of Health, NIH) בבתיסדה שבארה"ב ואחרי מספר שנים שם קיבלתי משרה כאיש סגל בבית הספר לרוקחות של אוניברסיטת מינסוטה (אחד מבתי הספר לרוקחות המובילים בארה"ב).  עבדתי במינסוטה 7 שנים ואח"כ חזרתי לישראל ולמשרה במכללה".


 

מחלות מצב הרוח הפכו להיות תחום המחקר העיקרי של פרופ' עינת, לאחר שנחשף למצוקה הגדולה של חולים במחלות נפש ולקרובים אליהם:


 

"במשך שנים התעניינתי דוקא בחקר ההתנהגות של בעלי חיים אך בהדרגה וממגוון  סיבות תחום המחקר שלי ותחומי העניין שלי התחילו לגלוש לכיוון של מדעי המוח.  את הדוקטורט עשיתי בהנחייה משותפת של פרופ' חיים בלמקר ופרופ' אורה קופמן באונ' בן גוריון.  המעבדה הייתה ממוקמת בתוך המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע ופרופ' בלמקר שהוא פסיכיאטר שילב עבודה קלינית עם עבודת מחקר.  בתקופה ההיא זכיתי לראות גם את הסבל הרב הנגרם לחולים במחלות נפש ולאנשים הקרובים להם וגם את המשמעות העצומה שיש למחקר בנושאים של מחלות נפש לגבי האפשרות לפתח טיפולים חדשניים ותרופות חדשניות כדי לעזור לסובלים ממחלות אלה.  


 

מאד הושפעתי הן מהחוויה והן מההתלהבות והאיכפתיות של פרופסור בלמקר והשילוב בין אלו גרם לי להחליט שגם המחקר שלי יהיה בתחום של מחלות נפש בכלל עם דגש על מחלות של מצב הרוח (דיכאון ומחלה דו קוטבית).  אלו התחומים שבהם עוסקת המעבדה שלי היום ואנחנו משלבים מגוון של שיטות, התנהגותיות, היסטולוגיות, ביוכימיות ומולקולריות, כדי לחקור גורמים המשפיעים על הסיכוי לפתח מחלות של מצב הרוח וכדי לנסות ולהבין אם ניתן לפתח טיפולים חדשניים שיפעלו על מנגנונים ביולוגיים הקשורים למחלות".


 

מהן למעשה מחלות של מצב הרוח? האם לדעתך בשנים האחרונות הן נהיו נפוצות יותר, או שמא המודעות אליהן נהייתה גבוה יותר? 


 

מחלות של מצב הרוח, דיכאון (על גרסאותיו השונות) ומחלה דו קוטבית הן מחלות קשות עם בסיס ביולוגי ברור.  הבסיס הביולוגי הוא בחלקו גנטי ובחלקו קשור למגוון דרכים שבהן הסביבה משפיעה על הביולוגיה האנושית.  במילים אחרות, כנראה שהגנטיקה (המרכיבים המורשים של הביולוגיה) יכולה להשפיע על הרמה של רגישות או חסינות לגרויי הסביבה שיש לאדם מסויים ובהתאם על הסיכוי של אותו אדם לפתח מחלה של מצב הרוח.  האינטראקציה בין הרגישות או החסינות של האדם ובין התנאים בהם הוא חי ישפיעו על האם הוא או היא יפתחו או לא יפתחו מחלה.  חלק מהמנגנונים הללו הקשורים לאינטראקציה בין הגנים המורשים ובין הסביבה והשינויים הביולוגיים שהיא משרה כבר מוכרים לנו (לנו ז"א לקהילת החוקרים ולמי שמתעניין) וחלק עדיין נחקרים.


 

לחלק השני של השאלה, אז לגבי מחלה דו-קוטבית אין כל כך שינויים בנפיצות שלה באוכלוסיה, המחקרים השונים מדברים על סדר גודל של 1 עד 1.5 אחוז מהאוכלוסיה למופע הקלאסי של המחלה שכולל התקפים של מאניה ושל דיכאון ועל אחוז יותר גדול (כנראה שסביב 3%) אם כוללים גם גרסה פחות קלאסית שבה יש התקפי דיכאון אבל לא מגיעים להתקפים של מאניה מלאה אלא רק היפומאניה (התקפים פחות חריפים).  


 

לגבי דיכאון, המספרים משתנים בין המחקרים לפי ההגדרות השונות שבהן משתמשים היות שכך, קצת קשה להתייחס אל הגדרת המחלה.  מה שבדרך כלל מגיע לדיון הציבורי זה לא עניין האבחנות אלא עניין הטיפול וכנראה שלאורך השנים ישנה עלייה בשימוש בתרופות נוגדות דיכאון.


 

ייתכן שיש כאן שילוב של כמה וכמה גורמים: (1) יש יותר מודעות ויותר אפשרויות לאבחון; (2) התרופות היותר חדשות הן עם פחות תופעות לוואי ולכן עולה הסיכוי שמי שאובחן אכן ייקח את התרופה שקיבל (להבדיל מתרופות משנות ה 50 עד שנות ה 80 של המאה ה 20 שהיו להן הרבה תופעות לוואי ולכן אנשים רבים לא היו מוכנים לקחת אותן וברגע שמצבם השתפר קצת מבחינת הדיכאון היו מפסיקים); (3) ייתכן גם שישנה השפעה למודעות על כך שאנשים מוכנים יותר בקלות להתייחס אל עצמם כאל חולי דיכאון וגם רופאים מוכנים יותר בקלות להמליץ על טיפול תרופתי.  אני לא יכול ולא רוצה לחוות דעה שיפוטית על הנטייה הזאת".


 

מה עמדתך לגבי טיפול במחלות של מצב הרוח? האם בהכרח טיפול תרופתי הוא תמיד המענה? 


 

"המילה "בהכרח" לא רלוונטית.  כל אדם הוא שונה ויש צורך בהתאמה של הטיפול הנכון (או השילוב של טיפולים נכונים) לכל פרט.  הייתי רוצה שלמי שמטפל בחולים עם הפרעות מצב הרוח יהיו את האמצעים ואת הכלים לנסות ולהתאים את הטיפול הנכון ביותר לכל חולה.  ברמה של קבוצות (ולא פרטים) אין כל ספק שהטיפולים התרופתיים הם היותר יעילים בהשוואה לכל אופציה אחרת.  


 

היות שכך, הנטייה היא לטפל יותר בתרופות ופחות בסוגי טיפול אחרים (למשל טיפולים פסיכולוגיים).  לצערי, אין למערכת הבריאות את האמצעים כדי לטוות לכל מטופל את השילוב הטיפולי שהכי מתאים לו ולמצבו כך שלא מעט מהחולים מקבלים רק טיפול תרופתי בעוד ששילוב בין תרופות ובין התערבות פסיכולוגית ארוכת טווח יכול להיות יותר מוצלח.


 

ובהקשר זה, אני רוצה להדגיש שכשאני מדבר על כלים לא תרופתיים אני עדיין מתכוון לכלים שהיעילות שלהם נבחנה בשיטות מקובלות ולא למגוון רחב של טיפולים אחרים שמוכרים היום לחולים בכלל ולחולים במחלות נפש בפרט.  מכשפים ומכשפות, מטפלים בקריסטלים, הומאופתיים ושאר מיני אמונות שאין להן תמיכה ממחקר מסודר לא צריכים להיות מעורבים בשום צורה ובשום דרך בטיפול בחולים בכלל ובחולים עם מחלות נפש בפרט".