כניסה

טעם מתוק של הצלחה - יואב שמואלביץ

|

אני אוהב את האדרנלין, את קבלת ההחלטות המהירה, שהכל קורה כאן ועכשיו.  כך בצורה טבעית מצאתי את עצמי בתחום המזון.

כך מספר יואב שמואלביץ׳, בוגר בית הספר לניהול וכלכלה ובעל תואר שני במינהל עסקים מהאקדמית ת"א יפו ובעליו של רשת "קוקיז"- בית עוגיות וגלידות


 

״כל תחום השירות, אנשים, תקשורת, המגע עם הלקוח הסופי וגם עם העובד, המגע הישיר הוא מה שקירב אותי לתחום, החיבור לקהל הלקוחות ולא רק ברמת מכירת המוצר אלא חיבור חזק יותר.

 

בבית קפה שכונתי אדם נכנס כדי לעבוד, להיפגש, להתנתק ולנוח, לאכול, להתפנק עם המשפחה, עם חברים, הממשק השירותי שונה ונותן לי כאדם יותר. נבדיל זאת מאדם שנכנס לחנות, בוחר חולצה, רוכש ויוצא. הקשר הוא אישי ומתמשך ואינו מסתיים ביציאה מהחנות. הוא חוזר, חלקם פעם בחודש, חלקם פעם בשבוע וחלקם פעמיים ביום. העבודה דורשת תגובות מיידיות: עכשיו יש בעיה עכשיו צריך לטפל בה, ככל שהעבודה עולה, כך מספר התשובות שאתה מספק ברגע גדל. הרבה תנועה, הרבה אירועים והכל חייב להיות על מי מנוחות, נעים, נוח. אתה  חייב לתת תחושה נעימה ללקוח ושלא ירגיש חלק מה"בעיות" שמאחורי הקלעים״.

me.jpg 

 

יואב מספר על הבחירה באקדמית, בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה:

 

״חזרתי לאקדמית ללימודי תואר שני וזה מוכיח המון בעיניי.  למדתי תואר ראשון בכלכלה וניהול, הבחירה שלי נבעה מהצורך ללמוד, הייתי בתאילנד, כאשר השותף שלי לדירה וחבר ילדות שלח מייל וכתב שהוא שוקל להירשם לאקדמית. שמעתי על המכללה ביקורות טובות ומיד כתבתי מייל לאחותי שתעביר את הטפסים הנדרשים אליו וביקשתי ממנו לרשום אותי איתו.

 

הצורך החברתי הביא אותי להירשם ללימודים. ידעתי שאלמד, לא ידעתי היכן ומתי, זאת הייתה, כך הרגשתי,  הזדמנות לצאת לדרך עם חבר טוב. הדבר לא נבע מרצון לקבלת ידע, או שאלות שחיפשתי להן תשובות.

 

לעומת זאת,  לתואר השני במינהל עסקים,  כבר הגעתי  לאחר חיפוש אחר ידע בנושאים מסוימים שחשתי ואף  ביקרו אותי, שקיים אצלי חוסר ידע לגביהם.  פניתי למכללה בחיפוש אחר קורסים ספציפים והדברים התגלגלו כך שנרשמתי לתואר.

 

במהלך כל הלימודים, המשיך יואב לעבוד, במיוחד בתחום הקולינריה כאמור. לתואר השני הגיע יואב כאשר הוא מכהן בתפקיד מוביל במיזם חברתי-עסקי ייחודי בתחום המזון, ולימודיו גם באו במקביל למיזם עסקי ייחודי לא פחות בו התחיל להיות מעורב, וגם טעים לא פחות:

 

כאשר נרשמתי ללימודים עבדתי במסעדה ברמת השרון, רביבה וסיליה. אהבתי את תחום השירות ולקחתי בו חלק מגיל צעיר. תכננתי להתקדם בתחום ובמקביל ללמוד. לא עצרתי כדי לחשוב רחוק, היה חשוב לי לסיים את הלימודים, להתפתח לניהול בעבודה ולהצליח לשלב את הודו או תאילנד איכשהו, הכל קרה.

 

המובהק בלימודים הוא הקהילה, זאת שנוצרת סביבך וזאת שאתה חלק ממנה, גם ברמה החברתית, גם המקצועית. מאפשרת הכרת פתרונות חדשים עבורך מניסיון וידע של אחרים, שילוב רעיונות ותהליכים משותפים המשלימים אחד את השני. המפגש עם תחומים נוספים מסייע גם במחשבה המלווה אותנו כל הזמן: "מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול".  

 

נחשפתי לעולמות, עבודות, ותחומים שגם אם הכרתי אותם, אז רק בתור כותרת, נוכחתי להבין את היעוד שלהם והיכן זה פוגש אותי, וזה פוגש, את כולנו.

 

החשיבה להירשם לתואר שני, עם זאת, התגבשה בשלב בו אני שותף ומנהל עסק חברתי בשם "קופי אנד קומפני", בית קפה חברתי ביהוד שאותו הקמתי יחד עם קרן דואליס. קופי אנד קומפני היה עסק שמקדם מטרה חברתית דרך פעילות עסקית ומעסיק נערים בסיכון, מכשיר אותם ומשלבם חזרה לחברה. בפתיחת העסק הזה נכנסתי לעולם החברתי, להכיר אותו, ללמוד עליו, להתנסות בו וגם להתפתח בו, ללוות אחרים ולספר עליו באקדמיות, במתחמי יזמויות ועוד (לדוג׳ במסגרת קורסים של דנה לנדאו וגם במסגרת החממה ליזמות חברתית-עסקית).

 

לאחר שנתיים בתפקיד בלטו החולשות שלי ובעצת השותף שלי יצאתי לחפש תשובות. כשהרגשתי שסיימתי את חלקי בקופי אנד קומפני, מיניתי מנהל במקומי ובהדרגה לקחתי צעד אחורה מהניהול השוטף, וצעד קדימה לעבר המגירה. כך נולד קוקיז.

 

ספר לנו עוד קצת על קוקיז

 

״קוקיז היה רעיון של חבר ילדות, גיל גורביץ׳, שחיבר בינינו גם עסקית וכבר בכך הפך אותי ליותר מאושר. בהקמת המיזם היו כמה שלבים, אפשר לומר שמהרגע שהחלטנו לצאת לדרך ועד הפתיחה עברו כ-7 שנים, שבמהלכן לפרקים התקדמנו, לפרקים נתקענו ועצרנו ולפרקים החזרנו למגירה.

 

גיל ואני התחברנו  בפגישה מקרית, עם אייל מור והפכנו לשותפים, חברים, ונותני עצה בכל הרמות (עסקית ואישית) אחד לרעהו.

 

בניית המותג, הדילמות, הקשיים, בכל הרמות הקשו מאוד וכך גם קירבו בינינו. עניין השותפות הוא אירוע בפני עצמו,  שצריך לדעת לנהוג בו, להיות סבלני ולקבל את האחר. לזמן יש ערך משמעותי בבניית האימון ולהקשבה.

בעצם, החלטנו  לשדרג את הקוקילידה או הקסטה הכה אהובה, שכולנו גדלנו עליה, למקום שמוכר שתי עוגיות וגלידה באמצע. אפשר לבחור מבין מבחר עשיר של עוגיות, שנאפות במקום מדי יום ולבחור באמצע כדור גלידה איטלקית שגם היא נעשית במקום.  

הדגש הוא על מוצרים איכותיים וטריים הנעשים במקום, מחירים נוחים לכל כיס, שירות אדיב ואווירה כיפית.

 

13939599_1822159704670188_2841566113675617690_n.jpg

 

פתחנו בספטמבר 2014 את קוקיז ברחוב דיזינגוף 116, בין פרישמן וגורדון. פחות משנה לאחר מכן, פתחנו קוקיז נוסף ברחוב אלנבי 114, קרוב ממש לרוטשילד ולבית הכנסת הגדול ולפני כחודשיים, פתחנו את קוקיז בכפר סבא, במתחם אושילנד. הצעד הראשון מחוץ לתל אביב.

 

אני מדגיש ומציין את זה, כי מבחינתנו כל צעד כזה הוא דילמה:  עוד סניף? בתל אביב? מחוץ לתל אביב? עוד השקעה? ואם מחוץ לתל אביב, היכן? ואיך מתמודדים עם המרחק והניהול? ועוד ועוד. זה לא הכל  ויש שלושה שותפים עם דעות ומחשבות ותחושות בטן וכו׳. זה מורכב, מאתגר וזה הופך את הכל ליותר מעניין.

 

כיצד הלימודים תרמו לאופן שבו אתה כיום מנהל את העסק?

 

באקדמית תל אביב יפו פגשתי מכלול מגווון של אנשים מוכשרים ממקצועות שונים; פגשתי אנשים רציניים עם רצון להצליח, מוטיבציה ורעיונות שפותחים את הראש; למדתי להכיר ולעומק אנשים בעלי ידע מקצועי שונה משלי, דרכי התנהלות אחרות, מודלים שונים למנהיגות וחשיבה שונה.

למדתי כיצד לקבל ביקורת ואיך להגיש אותה. מצאתי אנשים שרציתי לצאת איתם לדרך. הרשת החברתית והקשרים הנוצרים בתואר הם משמעותיים (בעיקר בתואר השני).

 

לתחושתי, מעבר לעניין אישי בקורס כזה או אחר, התואר מחזק כמה שרירים שלא תמיד זוכים לאימון ולמאמץ. התואר הראשון אינו נתן המון מבחינת הפרקטיקה, אבל האמצעים והכלים שמקבלים מתחברים לך להתנהלות בהמשך תוך כדי תנועה. אפילו אפשר לומר שבדיעבד אתה מבין לפתע שמה שאתה עושה עכשיו, הדרך שאתה עושה אותו, הוא הדרך ניהולית שלימדו אותך בתואר.

 

זה נכון שאתה עושה את זה ע"פ הנוהל של החברה, ע"פ הדרכה שקיבלת, אבל פרקטיקה מוכרחים לתרגל ולהתנסות בה, החיבור בין ידע בתואר לפרקטיקה הוא לא ישיר (לא אצלי לפחות) - אצלי הוא בדיעבד.

בתואר השני, כאשר אתה מגיע אליו עם ניסיון בתחומים מסויימים, הדברים מתחברים. ובתחומים אחרים יש את היכולת להבין את החיבור לפרקטיקה.

 

מה הלאה?

 

אני מקפיד לעסוק בתחום החברתי ולכן בוחן מיזמים בתחום זה. מכיוון שבהחלטה הזו יש ויתור על מיקסום רווחים, אני מקפיד לשלב כל הזמן מיזמים עסקיים וחברתיים.

 

היום אני עובד על שני מיזמים: אחד בתחום ייצור המזון,  עסק חברתי מאוד מעניין בשיתוף פעולה עם משרדי ממשלה; והאחר בתחום הבטיחות בדרכים שהוא פרויקט עסקי לגמרי.

חשוב לי לציין שבבחירת המיזם, החשיבות של היתכנות עסקית ורמת רווחיות היא מרכזית וקובעת. ברור שהאמירה הזאת נשמעת בסיסית, אך לקבל עליה תשובה טרם כניסה למיזם, איננה בקשה בסיסית. היא מצטרפת אל המורכבות שיזם חייב להבין, ולפרק אותה לגורמים, יחד עם תחושת הבטן, כדי לקבל החלטה.

 

מה עוד מנחה אותך?

 

זה גם ישמע נדוש, אבל צריך לבחור לעסוק בעולמות שמייצרים עניין ומושכים אותך. אני אסביר כדי לפרק את ה"נדוש":  נניח שהמיזם עוסק בזהירות בדרכים וזה לא היה החלום שלך לעסוק בזה. כדאי לבדוק האם הפרמטר הראשון של היתכנות עסקית ורווחיות מספקת קיים; אם אכן קיים, בדקו  בנבכי המיזם איזה חלק מעניין אתכם ואם יש כזה,  קחו את האחריות עליו.

בכל מוצר יש המון עולמות. תחת הכותרת של זהירות בדרכים, בחרו את מה שמעניין אתכם: רגולציה, מודל עיסקי, השוק, בניית אב טיפוס, שיווק, מכירות, עיצוב המוצר וכו׳. ואם אין משהו שמעניין ומסקרן, שקלו שוב את צעדיכם;  זה לא שווה את כאב הבטן, כאשר קמים לעשות משהו שלא אוהבים.

 

לסיום, כמה מילים לבוגרים הטריים שסיימו השנה את לימודיהם

 

בהסתכלות אחורה וקדימה, המסגרת של האקדמית תל אביב יפו נותנת סביבה שומעת ומגיבה. וזה חשוב: התחושה, שאתה לא בורג קטן שאף אחד לא שומע אותו, היא אבן דרך בלימודים אקדמיים שסובבים גם עבודה, שגרה וכו׳.  הקהילה האנושית, החברתית הייתה לי לערך גם בתואר הראשון וגם בשני

חלק מחברי הטובים ביותר הם כאלה שהיכרתי באקדמית,  מלימודים מתישים אל תוך הלילה ☺.

אני מאמין שצריך גלגל שיניים אחד קטן שיתחיל לנוע ולסובב אחרים, רבים וגדולים ממנו. אני ממליץ תמיד להניע אותו. אז יאללה תתחילו.... בהצלחה!