כניסה

מסלול לימודי רפואה פליאטיבית / ד"ר ריאד אבו רקייה

|

 

״חשוב לפתח בקרב הסטודנטים שלנו כבוד לאדם לרצונותיו ולכבד את השונות החברתית ולא להיות שיפוטי. חשוב גם לזכור שיש בנו כבני אדם וכמטפלים זרעי חמלה שיש להשקות, לטפח ולפתח וכך נוכל להיות מטפלים רגישים״.


 

כך אומר ד״ר ריאד אבו רקייה, אח אונקולוגי ומומחה בטיפול תומך, העומד בראש התכנית ללימודי תעודה ברפואה פליאטיבית, תכנית העומדת להיפתח בשנת הלימודים הקרובה באקדמית תל-אביב-יפו.


 

ד״ר אבו רקייה מסביר ראשית מהי רפואה פליאטיבית:

 

״הרפואה הפליאטיבית הינה גישה טיפולית המשפרת את איכות החיים של חולים ובני משפחותיהם המתמודדים עם בעיות הקשורות למחלות המאיימות על החיים, דרך מניעה והקלה של הסבל ע"י גילוי מוקדם ואומדן מקצועי של כאב וסימפטומים נוספים, גופניים פסיכו-סוציאליים ורוחניים.

בעוד הרפואה המודרנית לרוב ממוקדת בריפוי ובהארכת תוחלת החיים ולא בהכרח בשיפור איכות החיים ובמניעת סבל ובהענקת טיפול  תומך ומקל, המטרה בגישה הפליאטיבית היא להיענות לצרכיהם הרגשיים, הרוחניים, הפסיכולוגיים והחברתיים של המטופלים״.

 

ד״ר אבו רקייה מוסיף:

 

״בשנת 2005 נחקק חוק החולה נוטה למות, המסדיר את הטיפול הרפואי בחולה המוגדר כ"נוטה למות", תוך איזון בין ערך קדושת החיים, לבין ערך אוטונומית הרצון של האדם והחשיבות של איכות חייו. החוק מבוסס על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל עקרונות יסוד בתחום המוסר, האתיקה והדת.

בפועל , היישום לא התקדם והרבה מהחולים מתו, על אף התיאוריה היפה, בטיפול נמרץ ובמחלקות פנימיות וכו׳.
עבודת הדוקטורט שלי עסקה בעמדותיהם של הרופא והידע שקשור ביישום החוק ובמהלכה, נמצאו פערים גדולים בנושא. הטיפול התומך עד כה, לא נלמד בתוכניות גנריות בסיעוד וברפואה ובעבודה סוציאלית לכן המסגרות שדרכן ניתן לקדם את הנושא הינן דרך  לימודי ההמשך.


 

העבודה שלי בהוספיס בתל השומר עיצבה  את האישיות המקצועית שלי מחדש. התחלתי בטיפול נמרץ ועברתי להוספיס, מטכנולוגיות מתקדמות לחמלה ומגע. היות וכיום אני נחשב לאחד המחנכים הטובים בתחום בארץ, ומדובר  בקורס נדרש שאותו העברתי בחדרה 3 פעמים, רציתי שגם בביתי האקדמי, האקדמית תל אביב-יפו, יהיה לנו קורס ייחודי בנושא״.


 

מהן מטרות הקורס?


 

״המטרות החשובות ביותר הן:

  • לאפשר לחולה מוות מכובד ללא סבל פיסי או נפשי
  • לאפשר לחולה להיפרד נכון מהמשפחה
  • לאפשר לחולה לבחור את מקום המוות
  • לאפשר לחולה לבחור מי יהיה איתו כשזה יתרחש
  • סגירת מעגלים ויכולת להגיד שלום״.

 

מי קהל היעד?


 

״למען האמת קהל היעד יכול להיות כל הצוות הבין-מקצועי – אחיות , רופאים, עו"ס, תזונאיות, פיזיו וכל איש צוות. בעבר אני העברתי הכשרה דומה והייתה לצוות בין מקצועי כזה. כמו כן,במסגרת נוספת שלימדתי באוניברסיטת בן גוריון ההכשרה הייתה גם רב מקצועית. הפעם באקדמית הלכנו על אחים ואחיות  בלבד.


הלומדים בקורס יקבלו את הכלים הבאים:

  • קודם הכרה במוות כחלק טבעי ממעגל החיים. המוות אינו אוייב של המטפלים.
  • מיומנויות תקשורת גבוהות לשיחה  עם החולה על מילוי הוראות מקדימות, על המוות, מקום המוות. להכיר את העדפותיו ורצונותיו של המטפל בשל שימור עיקרון האוטונומיה של החולה.
  • הכנת החולה ומשפחתו לתהליך הגסיסה והמוות הממשמש ובא.
  • פיתוח ראייה הוליסטית ע"י האח/אחות  לזיהוי הצרכים של החולה הנוטה למות ומשפחתו.
  • יכולת להתמודד עם סוגיות אתיות סביב סוף החיים. לדוגמא, הפסקת הטיפול המרפא כגון טיפול כימי או קרינתי או דיאליזה.
  • מתן ידע לאחות לניהול הטיפול בתסמינים הפיזיים והנפשיים ( כאב , בחילות, דיכאון חרדה ) של החולה, תוך פיתוח עבודת צוות בין מקצועית (רופא, עו"ס, אחות, פסיכולוג וכו׳).

 

מה מייחד את התכנית באקדמית?

רוב התכניות בארץ הן קצרות ועומדות על 56 שעות. אצלנו מדובר ב-112 שעות שמקנות לסטודנטים גמול השתלמות.
בנוסף, איכות המרצים ודרך ההעברה של התכנים – מצגות, תיאורי מקרים וניתוחם, משחקי תפקידים, סרטים וכו׳.

״לסיכום, אני מאמין שאיכות החיים ואיכות המוות אלה  דברים שיש להתייחס אליהם באותה חשיבות.
בעשייה מסוג זה יש מעין תשלום של מס רגשי. אם אתה מתאים, בטח שתסכים לשלם אותו ואם לא, תוכל לתת במקום אחר. במחלות חשוכות מרפא המוות ודאי ,לאחר שהחולה ימות, משפחתו וקרוביו תמיד יזכרו איך היה המוות שלו ומי עזר לו ברגעים הקשים.
אישית אני זוכר את מכתבי תודה שקיבלתי בהוספיס, הרבה יותר ממכתבי התודה שקיבלתי בטיפול נמרץ. זה אף פעם לא מובן מאליו שאתה שם כמטפל״.


 

ֿ