קורס בינלאומי באוניברסיטת רוטרדם

זה לא עוד טיול לחופשת קיץ, מדובר על השתתפות של כ-50 סטודנטים מפולין, בלגיה, צ’כיה, גרמניה, לטביה, שוויץ ואוקראינה שאינם מכירים. ככל הנראה זה לא משהו שקורה כל יום ובטח לא במסגרת לימודים רגילה. הסטודנטית הראשונה איתה שוחחנו היא מריה סולביוב, בת 28. מריה נמצאת בשנת הלימודים השלישית שלה בתואר הראשון, היא מגיעה אלינו מבית-שמש ועובדת במשרד רו”ח.

מה היה האתגר הגדול ביותר שלך, בכל מה שקשור לסטודנטים שמגיעים מתרבויות שונות?

“אני חושבת שהאתגר הכי גדול שלי בקורס היה השפה, דיברנו שם כולם באנגלית, חלק מאתנו דיברו יותר טוב וחלק פחות טוב, חלק דיברו עם מבטא וחלק לא. התקשורת בימים הראשונים הייתה קצת מאתגרת, אבל לקראת סוף השבוע זה מאוד השתפר”, משתפת מריה.

מה למדתם במפגשי האונליין, שלא למדתם במסגרת ההשתתפות הפיזית ברוטרדם?

“למדנו ניהול סיכונים, למדנו לקחת חברה ולעשות ניתוח מלא של אופי הפעילות שלה, בדקנו מה הסיכונים שהיא יכולה להיתקל בהם לאורך כל אחד מהשלבים של הפעילות, איך אפשר לבטח, למנוע או לצמצם את הסיכונים הללו. עבדנו מול חברות אמיתיות במשק. אני עבדתי מול *און, חברה ברוקרית של ביטוחים. זה היה מאוד מעניין”, מספרת מריה.

לשיחת הקפה שלנו הצטרפה חלי איטלמן, בת 24, סטודנטית בשנה שלישית, לומדת במסלול שוק ההון.

מה מייחד את התוכנית בעינייך?

“ראשית, בלימודים עצמם במכללה אין לנו הרבה ניסיון בפרקטיקה של הדברים, אנחנו לומדים דברים בצורה עיונית ופחות מיישמים אותם בשטח. התוכנית נותנת לך אפשרות ללמוד נושא כלשהו וליישם אותו על חברה מסוימת. בנוסף, עשינו פרזנטציות והצגנו לאנשי מפתח בחברות שונות. זה לא משהו שיצא לי לעשות במהלך התואר וזה נתן לי עוד ניסיון למהלך החיים”, מספרת חלי.

מה הסטודנטים האירופים יודעים על ניהול סיכונים, שהסטודנטים הישראלים פחות יודעים?

“התואר שלנו מתעסק יותר בדברים התאורטיים, התאוריות הקלאסיות של הכלכלה, פחות ביישום של הדברים. אני לא יודעת אם הם יודעים יותר מאתנו, אולי יותר קל להם מבחינת השפה האנגלית, כמו קורסים באנגלית. מבחינת ידע לא הרגשתי שיש איזשהו פער”, מציינת חלי.

תוכלי לספר לנו על ד”ר שירית כתב הרץ במיזם? עד כמה היא הייתה מעורבות ביום-יום?

“הייתה לנו חוויה מדהימה, שירית הייתה מדהימה! היה כיף אתה גם ברמה האישית, חברתית ורמת הלימוד שלה. היא מאוד מעורבת, המרצים מכל המכללות באופן כללי מאוד מעורבים בתהליך, אם הצגנו משהו מסוים הם נתנו לנו הערות ומשוב. ליוו אותנו בתהליך עד שהגענו למצגת סופית שהצגנו מול החברות”, מספרת חלי.

הסטודנט השלישי שלנו הוא עידו כצמן, הנמצא לקראת סיום התואר בכלכלה וניהול.

ספר לנו קצת על עצמך

שמי עידו, בן 25, תל אביבי במקור, בעבר הייתי שחקן כדורסל, שיחקתי גם בנבחרת של המכללה 3 שנים.

אלו טיפים תוכל לתת לסטודנטים שנמצאים כרגע בשנה שניה של התואר בכלכלה וניהול, בהתבסס על החוויה שלך?

“אני מאוד ממליץ לשקול לחיוב את החוויה, נוצר שם קשר עמוק. אני חושב שזה חשוב לצאת מאזור הנוחות שלנו וללכת לחוויה שהיא בעיניי אנשים יותר הרפתקנית. אני יכול להעיד על עצמי שגם אני חששתי שיהיה לי קשה עם זה. מה גם שזה נותן 2 נ”ז על קורס שזה מאוד שווה את זה”, ממליץ עידו.

תוכל לספר על הזמן ברוטרדם? איך העברת שם את הזמן בשעות הפנויות? האם הייתם מאוגדים או כל אחד בילה בנפרד?

“בשעות הבוקר ברוטרדם היינו נוסעים לאוניברסיטה והתחלקנו לקבוצות עם הסטודנטים בחו”ל. כל ישראלי היה עם סטודנט אחר מחו”ל. היינו כולם באותה חלל, ככה שתמיד הייתה לנו אינטראקציה, שותים קפה יחד וצוחקים למרות שכל אחד היה בקבוצה נפרדת”, מגלה לנו עידו.

“אחר הצהריים בילינו יחד, הסתובבנו בעיר, אכלנו ארוחות ערב, יצאנו בערב לברים, שתינו יחד עם כל החברה מהתוכניות”, מספר עידו

עבדתם לפי מודל מסוים? איך זה עובד? האם ביצעתם מחקרים?

“הקבוצה שלי עבדה עם חברת איי.או. אן , זו חברת ניהול פיננסי שנותנת ייעוץ לביטוחים. קיבלנו מהם מסמך, על חברה שהיא מוכרת מוצרים של כדורי קריקט וכדורגל באנגליה ובהודו. קיבלנו אינפורמציה על השוק, מה הסיכונים האפשריים והינו צריכים למפות ולהכין תכנית שתוצג למחרת במשרדי אותה חברה ברוטרדם”, מסביר עידו.

הסטודנטית הרביעית שראיינו היא שני גולן, סטודנטית בשנה שלישית.

שני, ספרי לנו קצת על עצמך ולמה רצית ללמוד כלכלה וניהול במסלול יזמות?

“אני בת 27 ובמקור מקיבוץ מלכיה שבצפון. עברתי לתל אביב בכדי ללמוד כלכלה כי זה תחום שמאוד מעניין אותי, תחום שלדעתי יכול לפתוח לי כמו לסטודנטים אחרים הרבה דלתות בחיים ואני מאוד אוהבת את הלימודים. התחברתי לחלי בשנה ראשונה ואני עובדת בחברת הייטק בתחום השיווק” ,אומרת שני.

מה בעיניך מייחד את התוכנית?

“אני חושבת שמה שמייחד את התוכנית הוא המפגש עם כל הסטודנטים מכל העולם ומאירופה, זה לערוך היכרות הדדית, להתגבש סביב המשימה שקיבלנו מבחינה אקדמית.

מבחינה לימודית יש לנו את האפשרות לעבוד עם חברות אמיתיות וגדולות, זה לא דבר שמובן מאליו. החברות הקדישו לנו מזמנן וסיפרו לנו על מקרה אמיתי שקרה להם ועליו בעצם עבדנו”.

כמה סטודנטים השתתפו מאוקראינה, ועד כמה פשוט היה להם לקחת חלק בעניין?

“אני חושבת שהבחנתי בחמישה בערך. הכרתי שם מישהי שהייתה בקבוצה שלי, היא כל הזמן דיברה על אוקראינה, היה לה נורא חשוב לדבר על הנושא ומה שקורה כרגע בעולם, יחד עם זאת ראיתי שהיא השתדלה לחיות את חייה למרות המצב”.

סטודנט נוסף שראיינו הוא ברק טולדנו, בן 25, תל אביבי במקור, נמצא בשנה השנייה בתואר.

איזה ערך מוסף לדעתך קיבלת בתוכנית הזו? האם יש משהו שאולי היית מפספס אם לא היית שם?

“חד משמעית זה עניין האנגלית. למרות הקורסים בארץ שעושים במהלך הלימודים, בארץ אפשר לדבר בשפה שלנו, שם לעומת זאת דיברנו רק אנגלית, אפילו עם החברים שלי, הישראלים, הייתי חייב לדבר רק באנגלית. זה לא אותו דבר כמו בטיול בחו”ל כשהמקומיים לא יודעים לדבר טוב, אז אתה מרגיש בנוח וזורם. אין מה להשוות בכלל לרמה הזו”. מסכם ברק.

המשרד הבינלאומי יזם את השתתפות הסטודנטים בתוכנית והעניקה להם תמיכה כספית מלאה.