כמעט מדי יום אירינה פלג נוסעת לעבודה באקדמית וממנה הביתה במשך של שעה לפחות בכל כיוון אבל בתור מישהי שגדלה בעיר ענקית כמו מוסקבה זה הדבר האחרון שישבור אותה.
אירינה, אכפת לך שנפתח את הריאיון עם העלייה שלך לארץ?
"בטח. נולדתי במוסקבה ובגיל 16 עליתי לארץ עם ההורים ואחותי. להוריי היו מכרים בירושלים והם גם שמעו שיש שם בית ספר טוב בשם בויאר ולכן הגענו לשם והתגוררנו באזור למשך תקופה יחסית ארוכה. לאחר שסיימתי אולפן באמת התקבלתי לאותו בית ספר וסיימתי עם בגרות מלאה".
אני לא חושבת שאנשים מבינים כמה קשה זה לעשות עלייה כשאתה כבר יחסית בוגר
"נכון, אבל האמת שחברתית לא היה לי קשה בגלל שלמדתי עברית יחסית מהר. התחלתי ללמוד עברית עוד במוסקבה באמצעות ספרים שאבא שלי הביא כשהוא היה בביקור קצר בארץ ולכן כשעלינו היה לי כבר אוצר מילים יחסית גדול".
ונקפוץ מספר שנים קדימה – היום את נשואה והאמת גם מתגוררת די רחוק מהמכללה
"כן, אני ובעלי יניב, שעוסק בתכנות, עברנו לעיר חריש ואנחנו מתגוררים שם כבר מעל שלוש וחצי שנים עם בתנו אלה בת ה-12".
כמה זמן נסיעה זה כל יום?
"בבוקר, בלי פקקים, זה לוקח בערך שעה ואחרי העבודה, עם הפקקים, השמיים הם הגבול. הפקק הכי ארוך שעמדתי בו היה 3 שעות".
אירינה עובדת במכללה כבר 11 שנה, מאז 2013. גם במקום העבודה הקודם שלה, אליו הגיעה דרך התואר שעשתה, היא עבדה במשך שנים ארוכות.
במה עסק התואר הראשון שלך?
"בזמנו החלטתי שאני רוצה להיות עתודאית והתחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים תואר ראשון בכלכלה ויחסים בינלאומיים, כי זה התחום שההורים שלי המליצו לי לבחור בו. בהמשך הבנתי שכלכלה זה תחום שפחות מדבר אליי ועברתי לתואר שמשלב תקשורת ועיתונאות עם יחסים בינלאומיים. לאחר מכן התגייסתי לצבא, שירתי באגף לתכנון אסטרטגי בקריה וכשסיימתי התחלתי תואר שני בתקשורת ועיתונאות, גם הוא באוניברסיטה העברית".
וזה מה שהוביל אותך גם למשרה הראשונה שלך בעצם?
"כן. תוך כדי לימודי התואר השני התחלתי לעבוד כרכזת התוכנית לחקר סכסוכים, ניהולם ויישובם. זאת הייתה תוכנית לתואר שני במסגרת הפקולטה למדעי החברה. אהבתי את המקום ואת העבודה ונשארתי בתפקיד כעשר שנים. באותו זמן גם הכרתי את בעלי שהיא גר בראשון לציון, כך שבשלב מסוים הייתי קבוע על קו ראשון-ירושלים. לאחר שילדתי את בתי אלה הפסקתי לעבוד באוניברסיטה העברית. הייתי שנה וחודשיים בחופשת לידה, ואז התחלתי לחפש את עצמי באזור המרכז".
ומצאת אותנו
"בדיוק. התחלתי בתפקיד רכזת אקדמית בתוכנית למערכות מידע בבית ספר לניהול וכלכלה, תפקיד שנשארתי בו למשך 4 שנים. לאחר מכן הגשתי מועמדות לתפקיד עוזרת ראשת מנהל בבית הספר למדעי התנהגות, התקבלתי ועבדתי בו כשנתיים עד שהתפנה מקום בתפקיד ראשת המנהל, אליו הגשתי מועמדות והתקבלתי".
זה נשמע שאת בצמיחה מתמדת
"תמיד חיפשתי להתפתח, אני זוכרת אפילו שכשהגעתי למכללה, מי שראיינה אותי אמרה שאני overqualified לתפקיד והייתה בטוחה שאברח אחרי חודש. המכללה היא כמו בית שני עבורי, יש בה אנשים טובים, אווירה מאפשרת ותחושת שיתוף נעימה – וזו הסיבה שאנשים אוהבים להישאר לעבוד פה".
איזה כיף להרגיש ככה כלפי מקום עבודה
"אני חייבת גם לציין שזה מקום שמאפשר לי לעבוד בסביבה צעירה כך שאפשר להגיד שיש לי השפעה מסוימת על הדורות הבאים, זה מאוד מעצים וכיף לחשוב שאני חלק מהעיצוב שלהם. בזכותם אני גם מגלה אפליקציות וחידושים טכנולוגיים, ואפילו מקומות בילוי".
בית הספר למדעי ההתנהגות הוא בית ספר גדול ומבוקש. בתואר השני לפסיכולוגיה יש 6 מגמות לימוד שהביקוש אליהן גבוה ממספר המקומות הקיימים. תפקיד ראשת המנהל של בית הספר הוא עמוד מרכזי מאוד במבנה הסגל המנהלי במכללה מכיוון שהוא מחבר את כל הפעילות האדמיניסטרטיבית של הסגל המנהלי עם הפעילות האקדמית של הסגל האקדמי – עם ההוראה.
בואי נדבר על העבודה שלך
"אני אחראית על בית ספר למדעי התנהגות שכולל את התואר הראשון והשני בפסיכולוגיה. מדובר באחד מבתי הספר הכי גדולים ויציבים במכללה, כאשר בכל רגע נתון יש כ- 1,300 סטודנטים פעילים. זה תפקיד עם הרבה אחריות".
ואת שייכת בעצם לאגף מנהל הסטודנטים
"כן. זה האגף הכי גדול במכללה הכולל את כל המנהלות של בתי הספר כאשר לכל אחד יש עובדת כמוני ועוד עוזרת, ואנחנו עובדות בשיתוף פעולה מכיוון שחלק מהמרצים שייכים למספר בתי הספר ואנחנו צריכות לתאם מערכת, פרויקטים וטקסים משותפים. יש לנו קבוצת ווטסאפ ויחסים מצוינים גם ברמה הבין אישית".
איך נראה יום עבודה? מה את עושה בפועל?
"אני בונה את מערכת השעות השנתית, מטפלת בבעיות אישיות של סטודנטים, משתתפת בוועדות השונות, אחראית על תכנית מצטיינים ועל עשרות המרצים בבית הספר. מול המרצים אני מתאמת קורסים ושעות לימוד והם מתייעצים איתי לגבי סילבוסים".
המון אחריות. זה מצריך ממך לחרוג משעות העבודה?
"אם צריך, וזה דחוף, אני עושה גם טלפונים מחוץ לשעות העבודה. קרה לי שהתקשרו אליי לפני 7 בבוקר מרצים שרצו לבטל שיעור למשל".
את מרגישה שחל שינוי כלשהו מאז המלחמה בבית ספר למדעי ההתנהגות או בקרב הסטודנטים?
"קודם כל, ברור שיש הרבה יותר ביקוש לפסיכולוגיה. בית הספר שלנו נמנה על אותם בתי הספר שבהם הביקוש לא ירד. בעקבות המלחמה אנשים רוצים להתמודד עם טראומות משל עצמם וגם מבינים שנצטרך בשנים הקרובות אנשים שיודעים לטפל בטראומות. אגב, בזמן המלחמה אנשי סגל התנדבו עם מפונים ואנשים נוספים שהיו זקוקים לעזרה להתמודד עם המצב, הם עבדו ימים כלילות. כמובן שהיו לנו עשרות סטודנטים במילואים ופתחנו מערך תגבורים בשביל לסייע להם, המרצים התגייסו בצורה בלתי רגילה. בכל קורס מצאנו דרכים להשלים את החומר כדי לאפשר לסטודנטים לסיים את השנה בהצלחה. החידוש המשמעותי היה שרוב הקורסים צולמו כך שהסטודנטים יכלו לצפות בהם אחר כך".
המלחמה כמובן לא השפיעה רק על מקום העבודה של אירינה אלא גם על תפיסת החיים שלה, בעיקר לגבי החשיבות של להקדיש יותר זמן למשפחה ולתחביבים, ויש לה כמה תחביבים מאוד מעניינים.
ציפור קטנה לחשה לי שאת מאוד אוהבת איפור
"האמת שאני בן אדם רב גווני, אני אוהבת הרבה דברים. מאז שאני ילדה קטנה תמיד אהבתי להתעסק עם איפור וצבעים. עשיתי כמה סדנאות אישיות של איפור וכיף לי להתעסק בזה, זה כמו ריפוי בעיסוק. כל בוקר אני שותה את הקפה שלי ומתאפרת, סוג של טקס יומי. אני גם מכירה הרבה מוצרים ויודעת להמליץ לחברות שמבקשות טיפים".
אני לא רוצה לירות לעצמי ברגל, אבל לא חשבת להפוך את זה למקצוע?
"האמת שהרבה אנשים ממליצים לי לשנות תחום אבל אני חושבת שכאשר התחביב הופך לעבודה זה נהיה פחות כיפי. עכשיו הבת שלי גם מתעניינת ואני מראה לה דברים ואני יכולה לאפר חברות אם הן צריכות, אפילו היו תקופות שלפני טקסים במכללה הייתי מאפרת את הקולגות, אבל לא מעבר לזה".
אמרת שאת בן אדם מגוון, איזה עוד תחביבים יש לך?
"אני אוהבת לטייל בטבע. אני ובעלי טיילנו המון בארץ ובחו"ל ובירח הדבש שלנו עשינו את סובב אנאפורנה, טרק מפורסם בנפאל. עשינו גם טרקים בגיאורגיה, בבולגריה ובקפריסין, ובארץ עשינו כל מסלול אפשרי ואני ממש גאה בזה כי אמנם לא נולדתי בארץ אבל אני מכירה את המדינה יותר טוב מהרבה צברים. כשהילדה שלנו הייתה קטנה, לקחנו אותה אתנו לטיולים אבל היום היא פחות אוהבת לטייל ואני לא מכריחה אותה. תחביב נוסף שלי הוא ספורט ואני מתאמנת 4 פעמים בשבוע. אני עושה אימונים פונקציונליים שהם שילוב של אירובי ומשקולות. לאחרונה גם הבת שלי הצטרפה לסטודיו בו אני מתאמנת וזה ממש כיף לי שאפשר ללכת לשיעורים ביחד".
מגניב. טוב, מתבקש שאני אשאל איך מאזנים בין בית לעבודה
"אני חושבת שאני מנהלת את הזמן שלי נכון, אני מציבה מטרות ויש לי סדר עבודה שמאפשר לי לסיים את העבודה במסגרת השעות הקבועות. נכון שבתקופות לחץ אני עובדת שעות נוספות אבל אני יודעת להיות יעילה וככה נשאר לי יותר זמן פנוי. אחרי שהתחילה המלחמה הפסקתי לקחת דברים כמובנים מאליהם והחלטתי להשקיע יותר זמן במשפחה שלי, לאזן יותר ופשוט לחיות, כי אי אפשר לדעת מה יקרה מחר. למזלי יש לי דיקן שגם לו חשוב האיזון והוא מאוד מכבד את שעות העבודה כך שאם הוא פונה אליי אחרי שעות העבודה אני יודעת שזה משהו חשוב באמת".
אירינה, היה לי ממש כיף לדבר איתך. יש עוד משהו שתרצי לספר לסיום?
"האמת שהשנה גיליתי משהו חדש על עצמי. תמיד אהבתי לטייל אבל לא חשבתי לטייל לבד ותמיד חיפשתי פרטנרים. השנה נרשמתי פעם ראשונה לבד לגמרי לטיול מאורגן עם קבוצת נשים שלא הכרתי. הייתי שבוע בטוסקנה עם נשים מדהימות שפגשתי לראשונה בטיול ועם חלק מהן נשארתי בקשר עד היום. הטיול היה כל כך מוצלח שאני כבר מתכננת את הטיול הבא עם אותה המדריכה בחודש מרץ, הפעם לספרד".
