מסירות משפחתית ומקצועית: ראיון מלב אל לב עם דליה גרופי, ע. ראש המנהל האקדמי

דליה גרופי מתגוררת בראשון לציון, נשואה לגבי, ואמא גאה לארבעה ילדים: תומר, בן 37, בעל צרכים מיוחדים, טל, בת 34, משפטנית, בר, בת 30, גם היא משפטנית ומועסקת כעוזרת משפטית בבית המשפט העליון ("שתיהן עם תואר שני במשפטים", מוסיפה דליה) ויובל הצעירה, בת 26, שלומדת בימים אלה לתואר בהנדסת תעשייה וניהול. מעבר לכך, היא כבר סבתא לנכד ראשון, איתן הבן של טל, והוא כבר בן שנה ורבע.

אפשר להגיד שהקמת משפחה לתפארת

"יעידו האחרים. גם בעלה של טל הוא משפטן, כך ששולחן השבת אצלנו מאוד סוער ותמיד מדברים אקטואליה. אני גאה מאוד בכולם".

אפשר רק לתאר לעצמי כמה קשה זה, לצד הקריירה, עליה נדבר בהמשך, לטפל בילד עם צרכים מיוחדים

"מבחינת הילדים הדרך הכי ארוכה שעשיתי הייתה באמת עם תומר וכולנו מגויסים בשבילו עד היום, אפילו אצל איתן הנכד הקטן אני מזהה רגישות כלפיו. תומר מטופל היטב, תמיד דאגנו שיגיע להישגים, אמנם בצעדים קטנים, אך בהמון נחישות כך שיוכל לממש את מלוא הפוטנציאל שלו. אנחנו מתנדבים המון באק"ים, גבי בן זוגי משקיע שם המון. אני זוכרת שכשהבנות היו ילדות היינו מסיעים אותן לתנועת נוער 'המכבי הצעיר' ושמנו לב שתומר רוצה להישאר שם בסניף. לכן, בשיתוף פעולה עם רכזת הסניף ששמחה להתגייס לפרויקט, פעלנו להקמת קבוצה שלימים נקראה 'קבוצת קהילה' – קבוצה המתאימה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. בתחילה היה קשה לגייס את אותם ילדים ובשביל לשמור את הקבוצה פעילה, גבי ואני התנדבנו להסיע את הילדים לפעילות פעם בשבוע, הוא אוסף ואני מחזירה, עד היום. לימים, המודל הזה שלנו הועתק למקומות נוספים, גם לצופים. בני נוער שמדריכים בתנועות ממש נלחמים להדריך את קבוצות הקהילה, וחשים תחושת גאווה וסיפוק. זה מדהים לראות כיצד נערים בני 16 ו-17 מתנדבים לעבודה עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים שגילם ברוב המקרים כפול משלהם ומצליחים לעשות איתם דברים נפלאים. אגב, ב-2013 הקבוצה הזאת יחד עם המדריכים הצעירים שלהם וביחד עם גבי, נבחרה לצעוד בטקס פתיחת המכבייה לצד ספורטאי עבר ישראלים ולשאת את דגל ישראל, זה היה אירוע מאוד מרגש עבורם ועבורנו".

וואו, באמת מרגש. תרגישי בנוח לספר עוד על התסמונת של תומר?

"היום קל לי יותר לדבר על זה אבל במשך שנים רבות לא הבנו מה בדיוק קרה עם תומר, לא היה שם לתסמונת שלו. חשוב לי לספר את זה על מנת שאנשים ידעו שתסמונת כזו קיימת ושאפשר לאבחן אותה באבחון הצ'יפ הגנטי עוד בזמן ההיריון. ובכן, כשתומר נולד היה לו תשניק בלידה, הוא נולד עם חבל טבור כרוך פעמיים סביב הצוואר. לא ידענו בדיוק מה מצבו, עד שהגיע לאבחון בגן הסתכלותי בביה"ח תל השומר. אז התברר שהפגיעה מאוד גדולה ושמדובר למעשה בפיגור שכלי קשה. זה כאב מאוד והיה כרוך במחירים גבוהים של תובענות אישית ומשפחתית, אך עם חלוף השנים למדנו לחיות עם זה. לפני כשנה וחצי, כאשר בתי טל נכנסה להריון בצענו את בדיקת האקסום לצורך אבחון גנטי מורחב של תומר. נודע לנו שהוא סובל מתסמונת נדירה, 250 מקרים בעולם, בשם 'Glass'. התסמונת מתבטאת בעיקר בהיעדר מוחלט של שפה ובקווי התנהגות של אוטיזם".

רק השיתוף הזה כבר הצדיק מאוד את השיחה איתך. חייבים כמובן גם לדבר על הנכד, איזו סבתא את?

"מאוד מעורבת, חיכינו די הרבה זמן לנכד הזה. איתן נולד מספר חודשים לאחר פרוץ המלחמה והלידה שלו הביאה הרבה אור ונחמה במישור האישי. טל ובעלה גרים בדירת חצי מרתף שלנו ולכן גם קרובים פיזית, כך שיוצא לי להקדיש לנכד זמן במהלך היום, כמעט כל יום. אני קוראת לזמן הזה 'זמן איתן'. אני רואה אותו בבוקר כשבעלי מקפיץ אותו לגן ואז כשאני חוזרת מהעבודה, אנחנו עושים דברים יחד".

מה למשל?

"למשל שוכבים פרקדן בגינה ומסתכלים על ציפורים, וכל פעם שעוברת ציפור ומצייצת הוא מזהה אם זו יונה או שזה עורב ומשמיע קולות מצחיקים. בשעות הערב אנחנו מסתכלים יחד על הירח. אני מספרת לו המון סיפורים. אנחנו גם עושים צעידות יחד, אני ברגל והוא בעגלה, מריחים פרחים, אלה באמת שעות מאוד יפות של חסד עבורי".

גם לעבודה דליה מתמסרת לחלוטין ונותנת את כל כולה, כך שלא מפתיע שכבר 22 שנה היא עובדת באותו מקום, אצלנו באקדמית, אך עוד לפני כן הייתה לה קריירה מעניינת נוספת. לפני שהיא וגבי התחתנו הם הקימו חברת מחשבים שסיפקה תחילה שירותי תיקון למחשבים ופקסימיליות, ובהמשך התרחבה לתחומים נוספים. "עשיתי קריירה עוד לפני שלמדתי", היא נזכרת.

מתי החלטת שמיצית את המחשבים ואת רוצה להחליף תחום?

"אחרי עשור הרגשתי שכבר משעמם לי ושמיציתי, ובאותה תקופה הטיפול בתומר גם הפך לפחות תובעני, הייתה לו מסגרת, כך שמצאתי את עצמי נרשמת לפרויקט של '30 פלוס' שמכין אנשים שלא למדו באקדמיה מעולם, לבחינת הפסיכומטרי, ומלווה אותם גם בכניסה לעולם ההשכלה הגבוהה. מפה לשם התגלגלתי לאקדמית, הם קיבלו אותי כסטודנטית למדעי ההתנהגות שלא מן המניין בשנה הראשונה כי לא הייתה לי תעודת בגרות מלאה. פרסתי את הלימודים על פני 4 שנים כי נכנסתי להריון רביעי ואחרי שסיימתי את לימודי התואר הראשון נשארתי בקשר עם מזכירות בית הספר ומשם הגיעה הצעת העבודה".

באיזה תפקיד התחלת ומה התפקידים שעברת עד התפקיד הנוכחי?

"התחלתי לעבוד במזכירות ביה"ס לניהול וכלכלה בחצי משרה, התפקיד כלל בעיקר הקלדה של חומרים אקדמיים, מבחנים, מכתבים וכדומה. בתוך מספר חודשים עברתי לעבוד כרכזת בביה"ס למדעי ההתנהגות. לאחר כשנתיים וחצי החלפתי תפקיד כרכזת במנהל האקדמי ואחרי כשלוש שנים נבחרתי לתפקיד של ע. ראש המנהל האקדמי. בהמשך הציעו לי גם לנהל את היחידה לקידום איכות ההוראה כך שהעבודה שלי התפצלה לשניים. במסגרת התפקיד החדש יזמתי קיומם של ימי עיון וסדנאות לקידום איכות ההוראה וכן יזמתי את קיום הטקס השנתי לכבודם של המרצים המצטיינים בהוראה וגם סייעתי בידיו של פרופ' נחמיה פרידלנד, נשיא המכללה לשעבר, לפתח את נושא סקרי ההוראה ולמדתי ממנו המון. לימים, הובלתי יחד עם פרופ' שאול פוקס התמודדות על פרס מטעם המל"ג להוראה חדשנית. הצענו להקים את המעבדה היישומית, וזכינו בפרס של למעלה מ-170 אלף ש"ח. אף שהיה מדובר בסכום לא מבוטל, במבחן המציאות הכסף לא הספיק להקמת מעבדה ואני זוכרת שכתבנו סימולציות בעצמנו במקום לרכוש סימולציות מוכנות. חלק גדול מהסימולציות נכתב על ידי בשעות הלילה המאוחרות כשיש שקט וכולם ישנים. עבדתי המון שעות בבית".

אבל היום את מבצעת רק תפקיד אחד

"כן, לפני מספר שנים היקף העבודה גדל מאוד כך שהתקבלה החלטה לפצל את התפקיד שלי לשניים, כמו שצריך להיות, כי זה באמת היה מאוד תובעני. הייתה לי אפשרות לבחור באיזה תפקיד אני נשארת והחלטתי להישאר במנהל האקדמי. זו עבודה שאני מוצאת בה עניין רב, כזו שאני יכולה להביא בה את יכולותיי לידי ביטוי".

התפקיד של דליה בתור ע. ראש המנהל האקדמי מתבסס ברובו על הקשור בקידום ומינוי של חברי וחברות סגל אקדמי בכיר, ללא קשר עם הסטודנטים והסטודנטיות. במרבית הזמן היא עובדת עם פרופ' מיכל פרנס, סגנית הנשיא לעניינים אקדמיים, ועם גב' חן יה מימון, ראש המנהל האקדמי, אליה היא למעשה כפופה. "למדתי ממנה המון כשנכנסתי לתפקיד והיום אנחנו עובדות בסינרגיה מוחלטת, תורמות האחת לשנייה ונתרמות זו מזו", היא מספרת.

תתארי לי את התפקיד שלך, מה את עושה בפועל?

"ברמה הפרקטית זה אומר בגדול להכין את סדר יום ולהשתתף בישיבות ועדת המינויים, הגוף שמחליט על קידומים ומינויים של הסגל האקדמי הבכיר. חברי וחברות הסגל האקדמי הבכיר מועסקים בדרגות שונות, וועדת המינויים של המכללה בעצם דנה האם חברי הסגל שתיקיהם מגיעים לישיבות הוועדה מספקים וראויים לפתיחה בהליכי מינוי או קידום לדרגה גבוהה יותר. באם הוחלט שכן, ממנים ועדה קטנה יותר 'ועדה מקצועית', שגם אותה אני מלווה. ועדה זו מורכבת מחברי סגל אקדמי בכיר, לרוב מחוץ למכללה, אשר בוחנת את אפשרות הקידום. הוועדות עושות את עבודתן בהתנדבות, זה דבר שנהוג באקדמיה. מעבר לכך, יש עבודה שוטפת שלי שכוללת בין היתר הכנת כתבי מינוי והכנת התיקים הנשלחים לאישור הוועדה העליונה למינוי פרופסורים של המל"ג. אני גם מכינה דוחות שנשלחים למל"ג/ותת, אני אחראית על הליכי גמול הצטיינות והפחתת שעות הוראה לחברי וחברות הסגל האקדמי הבכיר וכן אחראית על ניהול הקורסים ההתנסותיים המתקיימים במכללה. בשנים האחרונות יש הרבה מאוד מינויים חדשים וקידומים של חברי סגל אקדמי ואני שמחה על כך. אני יכולה לסכם ולהגיד שהעבודה שלי מתבטאת בכתיבה רבה שמצריכה המון ריכוז ודיוק, תשומת לב, אך גם רגישות רבה. אני מודעת לכך שמדובר כמעט בדיני נפשות כי מדובר בקריירה של אנשי ונשות הסגל האקדמי, שנים רבות של השקעה במחקר ובהוראה ואני מודעת לחשיבות הרבה שהם מייחסים לכך. אני אם תרצי "האבא והאמא" שלהם בתהליך, מחבקת או שמה יד על הכתף כשצריך. כל תיק קידום של חבר או חברת סגל אני מרגישה שמחה וסיפוק כאילו ומדובר בקידום אישי שלי. נראה לי שחברי הסגל מעריכים את מידת ההשקעה הנדרשת, הם יודעים שיש גוף כזה שנקרא "דליה גרופי" והם סומכים עליי שאני מנהלת את ההליך כראוי וללא משוא פנים ושאף שמדובר בהליכים שהם לגמרי חסויים, עדיין תמיד הם יכולים לפנות אליי בשאלות ולקבל ממני תשובות מספקות".

מה מבנה המנהל האקדמי?

"גב' חן-יה מימון עומדת בראש והיא הפנים של המנהל האקדמי, אני הסגנית שלה, ויש גם את ג'ניפר נינו שהצטרפה אלינו לשמחתי. ג'ניפר היא נציגת המנהל האקדמי ברשויות השיפוט. אנחנו גוף קטן שעושה הרבה מאוד דברים גדולים, אנחנו גם הפנים של הרגולטור, אלו ששומרות על הנהלים".

דליה מספרת שהיא מרגישה שהקפיצה הגדולה שלה הייתה כשהיא התקבלה ללימודים לתואר שני בתכנית לייעוץ ופיתוח ארגוני. היה לה חשוב לתקן את מה שחוותה בתואר הראשון כשהילדים שלה היו קטנים והיא לא יכלה לתת הרבה מעצמה ללימודים. "הפעם אפילו הגעתי להישגים יפים כמצטיינת נשיא", היא מספרת וממשיכה, "הגעתי עם קריירה מאחורי, הבאתי המון ידע וניסיון ללימודי התואר וגם קיבלתי ידע חדש שצברתי בלימודים עבור התפקיד שמילאתי במכללה. שתיתי בצמא ואכלתי בשקיקה כל מה שנאמר על ידי המרצים".

שילבת התפתחות אישית ומקצועית ורכישת השכלה לצד משפחה וילדים

"השילוב מצליח בגלל הניסיון ויש לי לו"ז מאוד מסודר. הסוד הוא לדעת בדיוק מה אני עושה בכל שעה ולא לדחות דברים למחר. אני יודעת לתכנן, ואין אצלי דחיינות. אני גם מאמינה שצריכים להתייחס לכל נושא בכובד ראש, לכל דבר קטן כגדול".

ולסיום אני אחזיר אותך אל הפן האישי ואשאל על תחביב מיוחד שבטוח יש לך ועוד לא שמענו עליו

"אני יכולה לספר לך שכל החיים הייתי ספורטאית ועכשיו אני מתמקדת בעיקר בשחייה. יש לנו קבוצת שחייה שהנשים בה הפכו גם לחברות לחיים. אנחנו נפגשות לארוחות ערב ובילויים משותפים, ואפילו הקמנו פרלמנט ולכל אחת יש תפקיד. מעבר לזה, אני קוראת שירה ואוהבת במיוחד את המשוררת הפולניה זוכת פרס נובל ויסלבה שימבורסקה. הגדולה של שימבורסקה בעיניי, זה שהיא יודעת ללחוש לך באוזן אמיתות על החיים. היא כותבת על הכל, על פוליטיקה, התחלה וסוף, נוגעת בשואה ולא חוששת להגיד גם 'לא יודעת'. מעבר לכך, אני אוהבת אומנות, פיסלתי בעבר בחימר. בעיקר אהבתי לפסל בהשראה של עבודותיו של אלכסנדר ארכיפנקו. הייחודיות בעבודותיו היא דווקא החסר שאותו יכול המתבונן להשלים בעזרת הדמיון. פיסלתי בחימר עבודה אחת די גדולה בהשראה של פסל שלו 'אישה סורקת שערה' שמוצב במוזיאון ישראל. יש לי מנוי, ביחד עם הבנות שלי, למוזיאון תל-אביב לאמנות ואנחנו מבקרות במוזיאון אחת לשבועיים-שלושה. לאחרונה אני גם מתעניינת בקינצוגי, זו אומנות יפנית שדוגלת בכך שאין להתעלם מפגמים אלא להיפך, פגעי הזמן ואפילו שברים הם חלק מהיופי שלו. באמנות זו מדביקים כלים שבורים, אפילו חלקים קטנים מאוד, בעזרת לכה מיוחדת ואף מפזרים על הלכה אבקת זהב ופסי ההדבקה הופכים לחלק מיופיו של הכלי. זו אומנות יפה שמקבילה בעיניי לאדם לא צעיר, אבל כזה שצבר ניסיון רב בחיים וכל שריטה וקמט שצבר, הרוויח לגמרי ביושר וזה היופי שבו"