ראיון עם עם יוסף אבו ואסל, מנהל השיווק לחברה הערבית

חבר סגל החודש שלנו מהסגל המנהלי הוא יוסף אבו ואסל, מנהל השיווק לחברה הערבית באגף השיווק. בראיון מיוחד הוא מספק לנו הצצה לחברה הערבית ולתפקיד החשוב שהוא ממלא במכללה, בגינו גם נבחר לעובד מצטיין יחידתי לשנת תשפ"ג

יוסף אבו ואסל (39) מתגורר בערערה עם אשתו ושני ילדיו. את הקריירה המקצועית שלו הוא התחיל כמורה לאנגלית והמשיך לתפקידים ניהוליים נוספים לפני שהגיע אלינו לאקדמית בה הוא עובד 5 שנים.

יוסף, תספר לנו קצת על עצמך ועל המשפחה שלך

"אני נשוי פלוס שניים, יש לי ילדה מאוד חכמה בכיתה ב' וילד מתוק בן שנה וחצי. אני מאוד אוהב סרטים וקולנוע, יש לי מנוי ביס פלאנט וסינמה סיטי. יום אחד, כשהיה את המבצע של סרט בעשרה שקלים, הגעתי לקולנוע ב-11 בבוקר ויצאתי משם בחצות, ראיתי 7 סרטים ואז הקרנתי עוד סרט בבית".

וואו, נראה לי שהתחלנו את הריאיון בשבירת שיא. זה התחביב העיקרי שלך? איזה סרטים אתה אוהב?

"אני אוהב קומדיה, אקשן, מתח. את הסרטים של כריסטופר נולן אני מאוד אוהב, הוא הוציא השנה את אופנהיימר ויש לו גם את טנט שהוא סרט מעולה".

ספר לנו על ההכשרה האקדמית שלך

"אני בוגר אוניברסיטת תל אביב, סיימתי ללמוד ב-2010. למדתי ספרות אנגלית וייעוץ חינוכי בתואר ראשון, וסיימתי גם תעודת הוראה באנגלית".

איפה עבדת לפני האקדמית?

"אחרי התואר לימדתי במשך 3 שנים ביסודי, בשני בתי ספר ביפו ועוד שנה בלוד ואחר כך התגלגלתי לתפקידים ניהוליים. התחלתי בעמותת חינוך לפסגות, המליץ עליי מנהל שמאוד אהבתי וזו הייתה חוויה שונה שנהניתי ממנה. לאחר מכן עבדתי בעמותת אקראא לקידום החינוך האקדמי בחברה הערבית אבל לצערי היא נסגרה, זה הוביל אותי לפתוח את התוכנית האישית שלי שקיימת עד היום. לאחר מכן עבדתי ב'סיסמא לכל תלמיד' בתור חונך ואז מרכז שנותן שירותי דיגיטליים ומקדם תכניות לימוד טכנולוגיות".

רגע, איזה תוכנית יש לך?

"יש לי פרויקט שנקרא "אקדמית צעירה" במסגרתו אני מאתר תלמידי עם פוטנציאל לימודי, ומאתגר אותם עם תוכניות לימוד לא שגרתיות שבדרך כלל, ולצערי, לא מלמדים אותם בבתי הספר. כגון העצמה אישית, עמידה בפני קהל, תיאטרון, והצצה לעולם האקדמי. כף שבעצם, ולמרות מגוון העבודות שעסקתי בהן, אף פעם לא באמת התנתקתי מעולם החינוך, ואני ממש אוהב ללמד".

כמה זמן אתה כבר עובד באקדמית?
"כמעט חמש שנים יפות ומאתגרות וממשיכים הלאה. וגם כאן הגורל הפגיש אותי שוב עם מר מוחמד כבוב, שמנהל היום תיכון אלמוסתקבל ביפו, ומי שהמליץ עלי אז כמנהל לעמותת חינוך לפסגות".

איך זה לעבוד במקום עבודה שהוא רחוק מאוד גיאוגרפית ממקום המגורים?

"מדובר בנסיעה של שעתיים לכל כיוון, וזו הייתה אחת ההתלבטויות הכי קשות שהיו לי לפני שניגשתי לתפקיד. אבל הייתה לי שיחה מאוד חיובית עם דוד שלי שעבד אז בבית החולים וולפסון ועזר לי לקבל את ההחלטה וכן לגשת לתפקיד. בית חולים וולפסון קרוב מאוד למכללה אז גם הוא עושה נסיעה דומה לשלי, והוא אמר לי שתוך שבוע אני אתרגל אם מקום העבודה ימצא חן בעיניי. אני שמח מאוד שהגעתי למקום עבודה שיודע לחבק ולהכיל את העובדים שלו ולדבר איתם בגובה העיניים, מקום שמעריך את העובדים. כיף לי מאוד במכללה, זה מקום מתגמל, הם יודעים להעריך מכל בחינה את העובדים שלהם".

10% מכלל כל הסטודנטים באקדמית הם סטודנטים מהחברה הערבית, נתון מרשים, אך יוסף שואף להגדיל אחוז זה במסגרת עבודתו באגף השיווק – ובגלל הנחישות הזו בדיוק הוא נבחר, בטקס שהתקיים לפני חודש, לעובד המצטיין של השנה החולפת.

מה זה אומר להיות מנהל השיווק לחברה הערבית באגף השיווק?

"זה תפקיד מאוד מאתגר, אתה כל הזמן חי את הלחצים ומסתכלים עליך בזכוכית מגדלת כי צריך להביא תוצאות, כלומר להגדיל את מספר הסטודנטים וגם לאתר מועמדים איכותיים כמו כן. במסגרת התפקיד צריך כל הזמן ליזום שיחות, לקבוע פגישות, להיפגש עם מנהלי בתי ספר, יועצים ויועצות, לרתום שיתופי פעולה עם גורמים נוספים במכללה ומחוצה לה, ולנסות ולשכנע מועמדים ללמוד דווקא אצלנו. ומכוון שאני בעצמי מאמין שהמכללה באמת נותנת מרחב מכובד והולם לחברה הערבית, דבר שאני חווה כעובד, קל לי לשווק אותה בצורה משכנעת וכנה".

ומה ה"אג'נדה" של המכללה בנושא?

"המכללה פועלת לקידום הנושא בצורה מובהקת ואפילו עובדת בשיתוף פעולה אדוק עם עמותת 'קו אמפקט' המקדמת שילוב של עובדים מהחברה הערבית במקומות עבודה משולבים ובאופן כללי בחברה. רואים ביום יום שהמכללה לקחה על עצמה לקדם את הנושא. אם נסתכל 10 שנים אחורה לא היו כאן מספיק מרצים ועובדים מהחברה הערבית והיום חלקינו נמצאים כאן בתפקידי מפתח".

יש עוד עובדים תחתיך?

"המחלקה שלי קטנה, אני המנהל ויש לי רכזת שעושה בין היתר טלמרקטינג – היא יוצרת קשר עם המועמדים, משקפת להם את תנאי הקבלה למגוון תוכניות הלימוד השונות, ומציעה להם להגיע לפגישות ייעוץ, אותן אני עושה. היא גם עושה טלפונים לבתי ספר תיכונים וארגונים שונים וקובעת לנו פגישות איתם על מנת שיגיעו לסיורים בקמפוס המכללה ולהתרשם בעצמם, והאמת שהרוב באמת נרשמים. אנחנו גם מגיעים לבתי הספר התיכוניים בכל הארץ, חושפים את המכללה לתלמידים ומשתתפים בירידי השכלה".

ומה האתגרים המרכזיים שאתה מתמודד איתם?
"החברה הערבית עובדת קצת אחרת וצריך לכתת רגליים, להשיג בתי ספר שיגיעו להכיר את המכללה ולנווט ביניהם כי לכל אחד מאפיינים שונים, אנחנו צריכים להציג את הייחודיות ולשכנע אותם לבחור בנו גם אם זה דורש נסיעה מהדרום והצפון. מרבית החברה הערבית נמצאת דווקא בצפון, רחוק מהמכללה, וזה מייצר אתגר לא פשוט. אמנם פתחנו מעונות בשנת 2020 אבל יש מגבלת מקום מבחינת חדרים".

אחרי כל העבודה הקשה שלך, מה התחושות שלך לגבי זה שנבחרת לעובד יחידתי מצטיין לשנת תשפ"ג?

"האמת לא ציפיתי לזה, הופתעתי מאוד. אני יודע שאני נותן את המקסימום אבל אף פעם לא חשבתי על זה או שמתי את זה כמטרה. זה העניק לי תחושה שבמכללה רואים אותי, את העבודה שלי ואת מה שאני מנסה לקדם. אני מודה מאוד למי שבחר בי, זה מחמיא ואני אמשיך לעשות את מה שעשיתי כי כנראה אני בדרך הנכונה".

מה אתה יכול לספר על היחסים בין ערבים ויהודים במכללה לפני מלחמת חרבות ברזל?

"המתקפה שפקדה את ישראל ב-7 באוקטובר איימה, ובמקרים מסוימים הצליחה, להביא לפילוג של האוכלוסיות השונות שמתגוררות בישראל, וכמובן זה היה גם החשש באקדמית בה ישנו גיוון מבחינת הסטודנטית שמגיעים מרקעים שונים.

לפני המלחמה הנוכחית היה את מבצע חומות מגן והמכללה לא הושפעה מזה כלל, שמרנו על איזון. לא שמענו אז על שום מקרה של גזענות, וגם לא לפני כן. אני 5 שנים פה ואף פעם לא חוויתי אפליה. האמת שהשאלה ששאלת זו היא אחת השאלות ששואלים אותי אנשים מהחברה הערבית כשהם מתלבטים אם להירשם למכללה, הם שואלים איך יקבלו אותם, איך יתייחסו למראה של כיסוי ראש וכו'".

האם לדעתך היה שינוי בדינאמיקה או באווירה בעקבות פרוץ המלחמה?

"היינו בחששות עם פרוץ המלחמה ונשיא המכללה אפילו שלח מייל שדיבר על כך שכולנו מלוכדים ושלא ניתן יד לכך שמה שקורה בחוץ יגלוש פנימה, ובאמת לא הרגשתי שינוי, לא היה שום מקרה בין סטודנטים ואני מוריד את כובע בפני המכללה בנושא הזה".

בתור חבר סגל מהחברה הערבית, האם אתה מרגיש שאתה מייצג את החברה הערבית או רק את עצמך?

"זו שאלה טריקית. אני מייצג קודם כל את עצמי אבל אני גם יודע שמסתכלים עליי כמישהו מהחברה הערבית ואם אעשה משהו זה ישליך על מה שחושבים על כלל החברה".

איך הרגשת בחודש הרמדאן?

"המכללה שלחה מייל מפורט על הטבות בחודש הרמדאן עבור מי שצם. באופן כללי, אם נופל מבחן על החגים המוסלמים מותר לגשת למבחן מיוחד, וזה לא מובן מאליו, זה לא כך במוסדות אחרים. לנו, סגל העובדים, אפשרו לקצץ שעה ביום ולהשלים בבית אם צריך או לעבוד יום מהבית. בנוסף, המנכ"ל יחד עם אגף משאבי אנוש הזמינו אותנו לשיחה בשביל להכיר את מנהגי חודש הרמדאן. חודש הצום הוא לא חודש קל, צמים בערך משעה 5 לפנות בוקר ועד שקיעת השמש. לי אישית עבר בסדר גמור, אני רגיל לזה".

מה היית אומר לסיום?

"להיות חלק מהמכללה האקדמית של תל-אביב יפו לדעתי זאת זכות. זהו מקום עבודה שנותן לך להרגיש שייכות. זה להיות מוקף עם אנשי צוות מקצועיים ואיכותיים. וזה אוטומטית מעצים גם אותך לשאוף להתקדם ולתת את המקסימום שלך. ואני ממליץ לאנשים באמת לצאת מאזור הנוחות ולחפש אתגרים חדשים כפי שאני עשיתי והשתלם לי".