ד"ר אביעד אפלבאום מחבר בחייו בין מספר עולמות ובעיקר עושה המון דברים במקביל. הוא מרצה במכללות, מתעסק בתיאטרון ארגוני וגם מייעץ לחברות גדולות. ניסינו להבין איך, ולא בטוח שגילינו את הנוסחה.
אביעד, כיף שהצטרפת, אולי נתחיל עם הסיפור מאחורי היכולת שלך להתעסק בכל כך הרבה תחומים
"למדתי במשך 4 שנים בטכניון הנדסת תעשייה וניהול וסיימתי מצטיין אבל תוך כדי גם הבנתי שאני רוצה להיות שחקן תאטרון אז הלכתי ללמוד, במשך 3 שנים, את תחום המשחק. זוהר יעקובסון הייתה הסוכנת שלי ועשיתי את זה במשך 10 שנים בהן הופעתי במגוון תיאטראות, ביניהן הבימה, עד שהבנתי שצריך גם להתפרנס. אגב, במקביל הייתי גם ראש החוג להנדסת תעשיית וניהול ברשת מכללות אורט, תפקיד בו נשארתי 15 שנה".
איזה שילוב… ומה קרה אחרי שהבנת שאתה רוצה להתפרנס טוב יותר?
"החלטתי לצאת לתואר שני והתקבלתי לתואר ייחודי – תואר שני בהנדסת תעשייה וניהול בהתמחות ניהול משאבי אנוש, יחסי עבודה וייעוץ ארגוני. ואז נחתה עליי ההבנה שאני המהנדס היחיד שהוא גם שחקן וכך הקמתי עסק ייחודי שמחבר בין תיאטרון וניהול ונקרא 'תאטרון ארגוני'. אני היחיד שעשה ניסוי שדה בתחום זה וגם כתבתי עליו תזה, איתה הופעתי בפילדלפיה, בכנס הכי גדול בפסיכולוגיה שנקרא SIOP".
במה התחום בעצם עוסק?
"הוא עוסק בלרתום את התאטרון להתמודדות עם שינוי ארגוני. אני מגיע לארגון עם שחקנים אמתיים והצגה מהפנתאון של המחזאות הקלאסית, למשל 'חשמלית ושמה תשוקה' וגם 'בית הבובות', 'כולם ביו בניי', 'אישה בעל בית', כאשר כל הצגה עוסקת בסוגייה אחרת ופיתחתי טכניקות דרמה אינטראקטיביות במסגרתן הקהל שואל את הדמויות שאלות. שם, כשהעובדים משתתפים באופן פעיל ויוצאים מהמקום הפאסיבי, מתרחש הקסם. בעצם, דרך הדמויות והנרטיבים אני מלמד על נושאים שונים, כמו אתיקה למשל. השלב השני כולל הצגה שכתבנו בהתאם לארגון והוא כולל סימולציות מורכבות אך כיפיות שמתאימות למנהלים, נותני שירות וכדומה".
וכמובן, אתה גם מייעץ לארגונים.
"עבדתי עם ארגוני ענק כמו כללית, תנובה, בנק הפועלים, סלקום, חיל האוויר, מזרחי טפחות והרשימה עודנה ארוכה. ארגונים רבים שהגעתי אליהם למשהו זמני, ובסוף נשארתי. כבר 5 שנים שאני גם יועץ ארגוני של סופר פארם בכל הנוגע לשירות".
אז רגל אחת של אביעד היא בפרקטיקה, מול הארגונים הכי גדולים בארץ, שם הוא עובד עם מנהלות משאבי אנוש ויוצר התערבויות שמתאימות לסוגיות ניהוליות כמו לשינוי שהוא רוצה לעשות, והרגל השנייה היא באקדמיה, שם יש לו את הפריבילגיה לתת דוגמאות פרקטיות. בנוסף, הוא מלמד גם בבתי חולים.
כמה זמן אתה מלמד במכללה האקדמית ומה הוביל אותך לשם?
"אני במכללה כבר עשור, התחלתי במדעי הסיעוד למרות שזה לא ממש הבית שלי. הדוקטורט שלי עסק בשאלה איך אפשר לרתום כלים מהתאטרון ולהשפיע על משתנים פסיכולוגים ותוצאות ארגוניות ומושא המחקר שלי היו סטודנטים לסיעוד מאוניברסיטת חיפה, שם הכרתי מרצה שבמקביל לימדה אצלנו באקדמית והיא הכירה אותי לדיקנית דאז, פזית. נרשמתי כמרצה ובניתי מודל עבור מרכז הסימולציות על פיו הוא פועל עד היום למרות שלצערי הוא לא קיים היום במתכונת של פעם".
ואיך זה לעבוד באקדמית?
"הפכתי מהר מאוד למרצה שהוא עמית, קבוע, ואני גם אימצתי את המכללה כמו שהיא קיבלה אותי, אני מרגיש שזה הבית שלי, וזה בא לידי ביטוי ביחסים בינאישיים, בתשוקה שלי לעבודה, בהשקעה, בהנאה ובנכונות להתגמש. בהמשך אני מאוד שמח שהכנסתי רגל גם במחלקה לניהול וכלכלה בקורס ניהול אסטרטגי של משאבי אנוש ואשמח אפילו להכניס רגל לעוד מקומות במכללה".
אפלבאום מלמד קורסים של תקשורת בין אישית ותקשורת ארגונית בביה"ס למדעי הסיעוד, קורס ייחודי של ניהול אסטרטגי במשאבי אנוש בתואר השני במנהל עסקים בביה"ס לניהול וכלכלה, וגם קורסים בהתנהגות ארגונית ובשיטות מחקר. מעבר לכך, הוא מלמד באוניברסיטת אריאל, במכללה האקדמית פרס ובעבר לימד גם בסמינר הקיבוצים וניהל פרויקט של סימולציות בפקולטה לרפואה בתל אביב. אולם, אחד הדברים שהכי מרגשים את אביעד הוא להיות מרצה בסיעוד בשלוחה של המכללה בבני ברק המיועדת עבור חרדים.
כמה זמן אתה כבר עובד במבח"ר?
"מאז שהגעתי למכללה. מלמדים בתכנית רק גברים ולכן זה התאים שאלמד שם את אותם הקורסים שאני מלמד במכללה. לדעתי זו תכנית ייחודית שתומכת, עוזרת ומקדמת את המגזר החרדי להיטמע בחברה הישראלית דרך תואר אקדמי וקליטתם במקצועות נזקקים במשק הישראלי, ובאמת יש ביקוש אדיר לאחים ואחיות. זה מקצוע חיוני ועם הילה, וסביבת עבודה מוצלחת וטובה. מבח"ר יצרו תכנית מצוינת המותאמת לאוכלוסייה, רק הייתי מחליף את השם כי ככה זה נשמע שמתעסקים רק בפיפי וקקי".
ומה קורה במציאות?
"בדיוק עשינו מחקר לגבי התדמית שיש לאחים ואחיות ועל איך זה משפיע על שביעות הרצון שלהם בעבודה וכוונות עזיבה של המקצוע, אז לקוראים היקרים אני רוצה לומר שזה הרבה מעבר למה שחשבתם, אנחנו מדברים פה על הכרת סיפורו האישי של המטופל, קבלת החלטות משותפות, הנעת מטופלים לקבל טיפול, תקשורת בין אישית אחרי הבשורה המרה, בקיצור הרבה מעבר ל'סיעוד'".
ונחזור למבח"ר – הסטודנטים החרדים בוחרים אותך שוב ושוב כמרצה מצטיין ומרעיפים עליך אהבה, כשאתה מייצג את הקהילה הלהט"בית בגאווה גדולה, זה לא מובן מאליו.
"קודם כל אני רוצה להגיד שאני עובד בתכנית מבח"ר בגלל תחושת שליחות. בחזון שלי לא חשבתי שאלמד בשעות הערב אבל זה מה שנדרש ממני כאן וזה היה קונפליקט כי אני גם ככה הורה שרואה את הילדים שלי חצי מהזמן בגלל הפרידה מבן הזוג. החלטתי להמשיך ללמד שם כי התכנית מרגשת אותי והסטודנטים הם כמו הילדים שלי, נוצר בינינו קשר בין אישי והם משתפים אותי בדברים הכי אישיים. הם ממש יוצאים מגדרם להרעיף עליי אהבה. קיבלתי מרצה מצטיין מספר פעמים".
ואיך אתה מספר להם שאתה חלק מהקהילה?
"בדרך כלל אני מציג את עצמי ומספר שהילדים שלי הגיעו מפונדקאות ושיש להם אבא ואבא, והם מבינים לבד. היום גם הסטודנטים מהשנים הקודמות מספרים לסטודנטים החדשים".
ולא היה אף מקרה לא נעים?
"היה מקרה אחד בכל שנותיי שם. אחרי שנים שקיבלתי מצטיין, פתאום אני מסתכל על המשוב ורואה ציונים נמוכים והערות משוללות כל יסוד, אפילו הדיקנית קראה לי אליה. בפגישה איתה הבנו שיש קבוצה שמגיעה מחצר רבנית קצת יותר קיצונית וכך זה ככל הנראה השפיע על הסטודנטים, וזאת למרות שיש במכללה מרצים נוספים מהקהילה הלהט"בית. זו הייתה פעם ראשונה בחיי שחוויתי הדרה, לא בגלל שאני מרצה לא טוב שלא משקיע, אלא בגלל מי שאני בחיי האישיים. סטודנטים בשנה ד' שמעו על זה והם שלחו מכתב מרגש ותומך עם ה'אמת'".
איזה כיף לשמוע את זה. איך באמת אתה מגדיר את הזהות המקצועית שלך?
"אני לא מרצה שנכנס, מלמד, זבנג וגמרנו. אני רואה את עצמי כמחנך ולא רק כמורה, ולכן חשוב לי בתוך השיעור לייצר מסע ולא רק ללמד את המקצוע, וחשוב לי הקשר עם הסטודנטים, אפילו אם זה גוזל זמן מללמד את הנושא. אני שואל אותם איך מרגישים בלימודים, מבקש שיספרו לי איך הם לומדים לבחינות ומתעניין גם לגבי המצב שלהם בבית עם המשפחה והילדים, באמת חשוב לי לדבר איתם על הסתגלות ולימודים ולתת להם טיפים למקצוע ולחיים. בנוסף, אני רואה את עצמי כנושא דגל כי בסופו של יום כשאני מגיע למקומות עבודה ישר מחליטים שאני להט"ב –שמאלני- תל אביבי, גם אם זה לא נכון, ולפעמים זה דגל אדום, בטח אצל חרדים, כנ"ל באונ אריאל, אבל אחרי שמכירים אותי, מייחל שמצליחים להפריד ומקבלים אותי ואני משמש כפרזנטור של גם של האופן בו רואים הומואים בחברה. אני נושא דגל של שינוי וכשאני רואה שקבוצות שונות באוכלוסייה הישראלית נחשפות אליי אני מרגיש שגריר של קבלה".
מדהים, וזה לא הכל, המצאת עם שותף נוסף מיזם סימולציות עם דמות אווטאר אנושית מבוססת AI
"נכון, אמנם החמאה והריבה שלי זה סימולציות לארגונים עם שחקני תאטרון אבל אנחנו נמצאים בשעריה של מהפכה תעשייתית שישית, וה-AI כבר נכנס לארגונים ומן הסתם גם למשאבי אנוש ואפשר להשתמש בו גם להדרכה. למעשה, אני מקדים והבנתי שתכף נגיע למצב בו הדרכות ארגוניות והסימולציות יבוצעו מול אווטאר ומגיעות עד הבית. יחד עם חבר מהטכניון אנו מפתחים מוצר עתידי סימולציות מבוססות אווטארים.
האווטארים הפכו לאנושיים יותר בסוף 2024 וההתפחות האקספונציאלית" מוסיף אביעד. "במוצר שלנו של סימולציות באמצעות אווטאר אנושי עוד יתרונות גלומים מלבד צמצום אפקט הלחץ, בנוסף יש אווטאראית שלישית קאוצ'רית – קראנו לה 'סימי' שעוקבת מלווה ונותנת משוב תוך כדי תנועה כמו 'כפיל של רגש ומחשבות' והשינוי קורה בכאן ובעכשיו במקום לדבר על המשוב בדיעבד- 'מה יכולת לעשות אחרת'. זאת ועוד הסימולציה נתפרת לאיכויות המתאמן, ולהבדיל מסדנה מסורתית שבה יסמלצו כמות קטנה- כאן כולם עושים במקביל וכולם מקבלים משוב אישי מותאם, גם בהיקפים גדולים".
המון מקצועות עומדים להיעלם
"מקצועות ייעלמו ומקצועות חדשים יצוצו וזה כבר קרה בעבר, לא נוכל להילחם בזה. אבל מסתבר שעצם העובדה שסימולציה מתרחשת מול כיתה נוצרים מתחים וחששות ואנשים לא מצליחים להביא את עצמם לידי ביטוי. מנגד, מול אווטאר אנושי לעשות זאת נצליח לטפל באפקט השלילי של הרגשות השליליים. בכך גם מתאפשר לעשות זאת בלי לחץ, כמה פעמים שרוצים. הרעיון, אגב, צץ בקורונה כי אז לא הייתה ברירה ולא יכולנו להיפגש בכיתה".
ואוו, אז אתה גם דואג לעתיד שלנו. ואם כבר מדברים על העתיד, אתה אבא לתאומים, אורי ואיתמר בני ה-9. איך יש לך זמן להכל?
"אני רואה את עצמי כתמנון עם כמה זרועות. אני עובד במשרות לא מלאות כמרצה, אפילו אם הייתי רוצה קצת יותר, עבודת הייעוץ הארגוני זה עוד יום וחצי ושאר הזמן מוקדש למוצר החדש. בבקרים הילדים נמצאים במסגרות וקבעתי לעצמי שאחרי 16:00, כשהם חוזרים, אני מפסיק לעבוד. היוצא מהכלל הוא כמובן ערב אחד בשבוע במבח"ר, יכולתי לקחת שני ערבים אבל סירבתי. אגב, יש לי גם שיעור ביום שישי ב-MBA ולקחתי אותו בגלל שזו תכנית חשובה וקהל שונה".
אפלבאום הוא מרצה צבעוני, כזה שעושה סטנד אפ בשיעור אבל בתקופה שאחרי השבעה באוקטובר השיעורים היו צריכים להתנהל אחרת, מאז הוא סופר במהלך כל שיעור את הימים לחזרת החטופים ומדבר עם סטודנטים והסגל על כל התחושות והקשיים הנפשיים.
אי אפשר לסיים את הריאיון בלי לדבר ה- 7.10
"אני בטוח שהשביעי לעשירי תפס את כולנו בהלם והותיר טראומה. במקרה שלי, אני מרצה שאוהב לבוא לכיתה והשיעור שלי הוא לא מונוטוני, הוא הצגה, אני אפילו קורא לזה הרצגה (הרצאה והצגה), וזה כולל הרבה דרמה והומור. אחרי השביעי באוקטובר לא היו כוחות בתוכי וגם לא חשק ואנרגיות, וכמובן זה לא התאים להתנהג בשיעורים כמו בעבר. מצאתי את עצמי גם בטראומות בגלל העבודה בשטח, עבדתי גם עם הפסיכיאטריה, ליוויתי וייעצתי למחלקות סגורות וגם שמעתי סיפורים מהשטח מאנשים שבאו לטפל. נכנסתי לדיכאון קל וחוויתי פוסט טראומה שניונית שהיא טראומה של מטפלים. מאוד שמחתי שהשנה נדחתה והיא מתרחשת בזום כי הרגשתי שאני נטול כוחות. ב-7.10 הייתי בכלל בסיני עם הילדים והיינו צריכים לברוח, ממש חשבנו איפה להתחבא, הרגשתי כמו ניצול שואה. בקיצור, השנה התחילה לא טוב, יש לי גם משפחה בצבא, והטכניקה שמצאתי שעובדת עבורי היא כנות וגובה עיניים אז שיתפתי סטודנטים במה שאני עובר ולקחתי את זה למקום לימודי. לקח לי מעל שנה עד שחזר ההומור לשיעורים".
ובשביל סיום חיובי – בוא נדבר על עתיד המכללה
"אני עובר שינוי במכללה, אותה אני מאוד אוהב, שינוי טכנולוגי, ויש לי חזון ליצור תכניות התערבות במכללה שיקדמו את הבוגרים בשטח. אחת הכוונות שלי זה שבוגרים יעשו למשל סימולציות מול אווטאר בקבלה לעבודה וישפרו את מיומנויות הניהול כמו מתן משוב או כל סוגיה בוערת. זה חלום שלי ולדעתי זה יבדל את המכללה. לסיום אני שמח לפגוש בתואר שני את מנהלי ומנהלות המחר ולהטביע חותמי".
