המנהלת המצטיינת שמכירה את המכללה עוד לפני שהפכה למה שהיא היום: הכירו את איילת תירוש

איילת תירוש החלה את עבודתה באקדמית בדצמבר 1997, עוד לפני מעבר המכללה למשכנה הנוכחי ביפו. במהלך 26 שנות עבודתה במכללה היא מילאה מגוון תפקידים עד לתפקידה כסגנית ראשת מנהל סטודנטים. איילת צמחה יחד עם המכללה שהפכה להיות לה לבית, יחד עם סגל העובדים האקדמי והמנהלי שהם כמשפחה עבורה.

אז מאיפה מתחילים? באיזה תפקיד התחלת במכללה? ספרי לנו על הדרך שעשית

"התחלתי כרכזת אקדמית במגמות כלכלה וניהול, מדעי ההתנהגות וממשל וחברה, שאז נקראו מגמות והיום בתי ספר. באותה עת היינו מפוצלים במספר מקומות בתל אביב ואני עבדתי ברחוב מלצ'ט. היינו ממש משפחה שכללה עובדים ואפילו מרצים כי הכל היה מאוד אינטימי. בשלב מסוים עברנו לרחוב סולד ואז לרחוב אנטוקולסקי. ביוני 2008 מוניתי לתפקיד ראש מנהל בית הספר לניהול וכלכלה. כחלק מתפקידי זה, הייתי שותפה לתהליך הבנייה והאכלוס של המתחם החדש ביפו. החל ממרץ 2011 אני משמשת כסגנית ראשת מנהל סטודנטים, שזה סיפור בפני עצמו".

מה היה הסיפור?

"בשל נסיבות שאני מעדיפה לא לפרט אותן כאן, הגעתי למצב שבו לא התאפשר מבחינתי להמשיך לעבוד עם הדקנית הממונה עלי והחלטתי לסיים את תפקידי גם במחיר של עזיבת מקום העבודה האהוב עליי. פניתי למנהלת הממונה עלי, מיכל רז, ושיתפתי אותה במצוקה שלי ויחד איתה ניגשנו לשתף את המנכ"ל דאז, מר דרור אמיר. דרור ומיכל הדהימו אותי בעמידה איתנה מאחוריי והבהירו לי שיעשו את כל הנדרש כדי לשמר אותי ולאפשר לי להמשיך לעבוד במכללה. במעמד זה הציעו לי להשתבץ בתפקיד שהותאם במיוחד לכישוריי במנהל סטודנטים. בניתי ועיצבתי את תכולת התפקיד כך שהפך עם השנים לעוגן מרכזי בעשייה ובהוויה בחיי המכללה בכלל ובמנהל סטודנטים בפרט".

אז מה בעצם את עושה במסגרת התפקיד?

"מה שמייחד את התפקיד שלי זה היותו ברמת גיוון בלתי רגילה הנוגעת בכל תחומי העיסוק של מנהל סטודנטים. לצד הטיפול והאחריות בניהול נושא המכינות, הלימודים הטרום אקדמיים, אני אחראית גם על ניהול מערך שיבוץ הכיתות במכללה, לימודי תעודה, ניהול מודל שעות ההוראה של כל בתי הספר ואחראית על נושא טקסי המצטיינים והתארים. את כל זה אני עושה לצידה של ראשת מנהל הסטודנטים, מיכל רז, בעזרתם של שני עובדים נאמנים ובשיתוף פעולה מלא עם שורה ארוכה של מנהלים ועובדים מקרב הסגל המנהלי והסגל האקדמי".

סיפרת על התפקידים שאת עברת, בואי נדבר גם על מה שהשתנה במכללה לאורך השנים

"היא גדלה, צמחה ונוספו תארים חדשים. היום היא פורחת, יש הרבה סטודנטים והרבה תכניות לימודים. הפכנו מחנות מכולת להיפר מרקט גדול וזאת מבלי לאבד את הרוח החברית והצביון המשפחתי שלה. לנו, העובדים, היה מאוד כיף בחנות מכולת כי הכרנו את כולם, חגגנו לכולם ימי הולדת ונפגשנו בבתים. אנחנו מנסים לשמור על הצביון אבל ככל שהמכללה גדלה השימור של האווירה המיוחדת הופך למאתגר יותר. אני מאוד אוהבת את המקום הזה, יש בו משהו מאוד מחבק ועוטף. אני אוהבת את התפקיד שאני עושה ואת האנשים שאיתם אני עובדת".

איילת זוקפת המון נקודות אור למכללה, לא רק בפן המקצועי, אלא גם מבחינה אישית. היא מספרת איך לאורך השנים היא גילתה שמדובר במקום מאוד אנושי.

26 שנה זה המון זמן. אני משערת שהמכללה הייתה אתך ברגעים קשים וגם שמחים. תוכלי לתת דוגמאות?

"אני אתחיל עם המשבר של העובדים עם ההנהלה שקרה לפני מספר שנים. הקמנו ועד ונוצר סכסוך עבודה, זה פגם באופי של המקום, אבל מאז גם יש לנו הנהלה חדשה ואני חושבת שאנחנו במקום טוב ומנסים למצוא פתרונות גם לבעיית השכר וגם לבעיות כוח האדם".

ובפן האישי?

"כשהתחלתי לעבוד הבנות שלי היו תינוקות ובשבוע הראשון שלי בעבודה הן היו מאוד חולות. אני זוכרת עד היום איך הנשיא דאז פרופסור כוכבא ז"ל התקשר אליי ואמר שכשילדות חולות אמא צריכה להיות בבית לצידן. זה נתן לי המון מוטיבציה וחיזוק וזה המשיך לאורך השנים. בשלב מסוים ולנוכח בעיה רפואית משפחית עמה התמודדתי, המכללה התייצבה לצידי ואפשרה לי לפרק זמן של חצי שנה לרדת לחצי משרה כדי להתמודד עם הבעיה. הנשמה היתרה שהמנהלים שלי גילו כלפיי ברגעים הקשים חקוקים בליבי ואני מוקירה על כך תודה".

כיף לעבוד במקום שנותן לך גב

"כן בהחלט. לאורך כל שנות עבודתי במכללה הייתה מיכל רז המנהלת הממונה עלי וזכיתי במנהלת מגבה, מעריכה, מלמדת ומעצימה, צעדנו יחד ועדיין צועדות יד ביד בשיתוף פעולה מלא. היום אנחנו גם חברות אבל יודעות לעשות את ההפרדה".

תקופת המלחמה השפיעה על כל היבט במדינה, כמובן גם על חייה האישיים של איילת וגם על התנהלות המכללה ועבודתה.

עם אילו אתגרים את מתמודדת מאז ה-7 באוקטובר?

"בפן האישי, ארבעה ימים לאחר פרוץ המלחמה תוכננה להתקיים חתונתה של ביתי הבכורה הראל, אירוע אליו התכוננו חודשים ארוכים. כמובן שלצד האסון הלאומי שפקד את כולנו התמודדנו גם עם ההיבט האישי הזה, אולם הפרופורציה ברורה ואכן בעוד מספר ימים נחגוג את החתונה. בפן המקצועי, שבוע לאחר פרוץ המלחמה ובעקבות פער כוח אדם שנוצר התבקשתי להתנדב למלא תפקיד נוסף על תפקידיי הרגילים. כמובן שנעתרתי במידי לבקשה ונרתמתי כל כולי לסייע ולתמוך במערכת בעת הקשה הזאת".

הסיפור הזה מרגש, ומזל טוב לבת שלך. איך הצלחת להתמודד עם כל זה?

"לאורך כל שנות עבודתי התמודדתי עם משימות מורכבות, לחצים לא שגרתיים ועבודה בלחץ מאד גבוה, בכדי לעמוד בכל המשימות, ובדר"כ גם בכוח אדם חסר. כך שהיה לי טבעי לחלוטין להסתגל למציאות המורכבת הזאת".

ולמשהו חיובי יותר – זכית השנה במנהלת מצטיינת. יש משהו חדש שלמדת על עצמך כמנהלת השנה?

"ניהול העובדים בתקופת המלחמה לימד אותי על היכולת שלי לנהל ולהעצים את העובדים שלי באופן שפחות נחשפתי אליו בימים רגילים. המנכ"ל, מר אלי מרזל, אמר לי שלאחר שהוא נחשף לפן הניהולי שלי הוא שמח לגלות שאני לא רק מקצועית אלא גם מנהלת מעולה בעלת רגישות, אמפטיה והכלה".

אילו מיומנויות ואיכויות את מביאה איתך כמנהלת לדעתך?

"איילת זה אנשים. הרבה פעמים אמרו לי שאם לא הייתי עובדת בתפקיד שלי במכללה, הייתי מטפלת באנשים. אני טובה עם אנשים, טובה בשירות, וזה אומרים לי העובדים שלי, אני רואה קודם כל את הבן אדם. אני מביאה איתי נשמה, הכלה ואמון. אני רוצה שהעובדים שלי ידעו שיש על מי לסמוך ולכן אני נמצאת בשביל העובדים שלי 24/7 גם בפן האישי וגם בפן המקצועי. אני מביאה את עצמי באופן שקוף, וכמובן גם במקצועיות וניסיון".

איזה מסר תעבירי למנהל חדש שרוצה להיות טוב בתפקידו?

"קודם כל שיראה את האנשים שמולו וידע שלכל אחד יש מטענים. חשוב שיראה את הבן אדם ויהיה בשבילו וזה יעשה את העבודה. למרות שאני אדם מאוד משימתי, אני יודעת ומאמינה שהמפתח להצלחה הוא לראות קודם את האנשים כי בלעדי עבודת צוות וההירתמות של האנשים אי אפשר להגיע להישגים".

הילדות שלך כבר גדולות, איך את ממלאת את זמנך מעבר לשעות העבודה? מה התחביבים שלך?

"קודם כל המכללה היא הבית השני שלי, כי אני מבלה פה הרבה שעות, אבל עם השנים ובעיקר לאחרונה כשהבנות שלי פרחו ועזבו את הקן, הבנתי שעבודה זה לא הכל ואני יודעת למצוא את זמן האיכות שלי. אני מאוד אוהבת ספורט ומתאמנת כל יום, יש לי הרבה חברות ואני מבלה איתן וכמובן עם משפחתי, בן זוגי ובנותיי. בנוסף, לפני שנתיים התחלתי לימודי ימימה, לימודי חשיבה הכרתית התפתחותית".

תפרטי לנו קצת מה זה אומר.

"לומדים לראות את היש לעומת המיותר ולדעת שאת עושה מה שאת יכולה בזמן עכשווי. זה המון חום, לב, חמלה ודיוק. אתה לומד על איך אתה מתנהג בתהליכים מסוימים ואיך לא להיכנס למקומות שפחות טובים לך".

מדהים, ומה תאחלי לעצמך לשנה הקרובה?

"אני רוצה להמשיך להתפתח וללמוד. אני רוצה למצוא יותר איזון בין התמקדות בביצוע המשימות לבין טיפוח הקשר עם העובדים והעמיתים לעבודה".