דנה מרקל גוטמן, מנהלת רשות המחקר והעובדת המצטיינת המכללתית של השנה, עברה תקופה לא פשוטה אבל היא כבר מביטה קדימה. בראיון אתנו היא מספרת על ההיסטוריה הארוכה שלה עם המכללה ועל המלחמה שתפסה אותה ברגע הכי מורכב בחייה האישיים
בשנת 1996 הצטרפה דנה מרקל גוטמן לאקדמית, אז היא עוד הייתה ממוקמת ברחוב אנטוקולסקי. היא עברה עם השנים בין הקמפוסים השונים של המכללה וחוותה את כל השינויים שעבר המקום.
את זוכרת את תחילת הדרך שלך במכללה או שעבר יותר מידי זמן? בכל זאת, 27 שנים
"סיימתי את התואר הראשון שלי במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, וביום של הבחינה האחרונה שלי לתואר, הלכתי לחברת כוח האדם של האוניברסיטה ונרשמתי שם במטרה שיחפשו לי עבודה. בעקבות כך צלצלו אליי מהמכללה ומאז אני פה, כבר 27 וחצי שנים".
איזה תפקידים עברת לפני שהגעת לרשות המחקר?
"התחלתי בתור רכזת במגמה למדעי המחשב שהיום זה בית הספר למדעי המחשב ואחרי כשנה וחצי הפכתי להיות ראש מנהל בית הספר למדעי המחשב. משם עברתי להיות מטמיעת SAP שזו תוכנה שהמכללה הטמיעה בתחילת שנות ה-2000. במקביל גם התחלתי לעבוד במנהל האקדמי, בתפקיד משולב של רכזת קרנות ומחקרים ואחראית סגל עמית, מורים מן החוץ ובודקי תרגילים. בזמן הקורונה עשו שינוי אירגוני במכללה ועברתי להיות מנהלת רשות המחקר".
תספרי למי שלא יודע מה היא רשות המחקר ומה האחריות שלך במסגרת תפקידך?
"מטרתה של רשות המחקר היא לטפח רמת מחקר גבוהה בקרב חברות וחברי הסגל האקדמי של המכללה, להרחיב ולהעמיק מחקר בסיסי ויישומי במכללה ולהעניק סיוע מנהלי לכל מחקר המבוצע במכללה. אני מנהלת את אותו סיוע מנהלי".
ציפור לחשה לנו שהיה שלב שהתפטרת וחזרת, תרצי להרחיב בנושא?
"כן, אני אתן רקע לפני. נולדתי בישראל וכשהייתי בת 8 עזבתי עם הוריי שהחליטו לעבור לניו יורק. בשנות ה-90, כשהגעתי לגיל גיוס, החלטתי לעשות עלייה מתוך פטריוטיות והייתי חיילת בודדה כי כל משפחתי נשארה בארצות הברית. בשנת 2002 עשיתי ניסיון לחזור לארה"ב ולהתאחד עם המשפחה אבל אחרי שלושה חודשים הרגשתי שזה לא שלי וחזרתי למכללה ולישראל".
וואו. ולא היה בעייתי לחזור למכללה?
"התפקיד שעשיתי בזמנו, ראש מנהל בבית הספר למדעי המחשב, היה תפוס, אבל החזירו אותי לתפקיד אחר – מטמיעת SAP בשילוב עם מנהל אקדמי, שם עבדתי בצמוד עם שרית אלבו ז"ל, האישה, הקולגה והחברה הכי מיוחדת שהייתה לי".
אחרי כל כך הרבה שנים במכללה זה לא מפתיע שדנה מרגישה בה בבית, למרות שהיו גם שנים לא פשוטות. אחד הדברים שהיא הכי מודה עליהם הוא האפשרות לעבוד עם שלוש מנהלות שהיו מנטוריות עבורה.
מה התחושות שלך כלפי המכללה אחרי שנות עבודה רבות כל כך?
"זה הבית. אני פה יותר שנים ממה שהייתי אצל הוריי, יותר שנים ממה שהייתי נשואה ויותר שנים ממה שאני אמא – זה המקום הכי יציב בחיים שלי".
"כמובן שהיו לי גם שנים קשות", מוסיפה דנה, "היה לי מאוד קשה מבחינת סביבת העבודה כאשר המכללה כפי שהכרתי אותה השתנתה, אלו היו רגעים שהיה פחות נעים להגיע לעבודה כי המקום הפך למעט מנוכר, רווי סכסוכים. לפני כשנתיים התחלפה ההנהלה ועכשיו זה מרגיש שהמכללה משתנה בכיוון חיובי יותר".
יש משהו שאת מוקירה עליו תודה באופן מיוחד?
"אני מרגישה שבאמת זכיתי בכך שאני היחידה מכל העובדים שהיו פה אי פעם שהתמזל מזלה לעבוד עם שלוש הנשים שהיו המנהלות שלי במהלך השנים – ורדה ביקוביצקי, חן-יה מימון ופרופ' ורד הולצמן. הן נשים חזקות, חכמות, מוכשרות, מבריקות, אינטליגנטיות, מעוררות השראה ולא פחות חשוב, הן בעלות מזג נוח עבורי וזה לא קל. הן התוו את דרכי בחיים והיו עבורי, כל אחת בדרכה, כוח והשראה שלי בחיים".
גם לך מגיעות מחמאות, נבחרת לעובדת מצטיינת השנה. איך הרגשת עם הידיעה שעובדים רבים המליצו עלייך?
"זה מאוד מביך אותי, אני מודה. אני עובדת בעיקר עם סגל אקדמי וזה שונה ממה שהיה כל השנים בהן עבדתי כמעט רק עם הסגל המנהלי והסטודנטים. זה תענוג גדול ומאד מעניין לעבוד עם הסגל האקדמי".
המלחמה טלטלה את כל המדינה אבל את דנה מרקל גוטמן זה פגש במקום אישי יותר. היא בדיוק התמודדה עם פירוק הבית שלה ובת דודתה הייתה מבין הנשים שנחטפו לעזה ממסיבת הנובה.
איפה ה-7 באוקטובר פגש אותך?
"השנה הזו מסתמנת להיות כשנה הקשה בחיי. התגרשתי חודשיים לפני שהתחילה המלחמה. יש לי ילד אחד בן 13 והוא נער על הרצף האוטיסטי וההתקדמות שלו זו ההצטיינות שלי, אני מצטיינת בעיקר בלהיות אמא שלו. אז המלחמה הגיעה בזמן שהתמודדתי עם הכל ביחד, ואז גם נודע שבת דודה שלי נחטפה לעזה. התפרקתי לגורמים, כמו כולם, זה עצב שמלווה אותך כל הזמן, והאישי התחבר עם המלחמה".
הזכרת את בת דודתך שנחטפה, מורן ינאי. תהיי מעוניינת לשתף עוד קצת?
"היא נחטפה מהמסיבה ברעים וגילינו את זה כי פורסם בטיקטוק סרטון של רגע החטיפה בו היא מתחננת על חייה. הפסקנו לנשום אבל לשמחתנו היא שוחררה בפעימה אחת לפני האחרונה בעסקת החטופים".
הצלחת לתפקד בעבודה למרות המשבר האישי?
"המכללה הראתה לי, ועדיין מראה, המון גמישות בתקופת המלחמה. באופן אישי קיבלתי ואני עדיין מקבלת גם אוזן קשבת ושיתוף פעולה".
אני אשמח שלפני סיום תספרי על תחביב שלך שאנחנו לא מכירים
"אוכל ופוליטיקה אלו תחביביי העיקריים. הפוליטיקה מרתקת אותי ובעיקר וגם מעצבנת אותי, השתתפתי בלא מעט הפגנות".
איפה את רואה את דנה עוד שנה מהיום? מה את מאחלת לעצמך?
"אני רואה את עצמי באותו תפקיד ומאחלת לעצמי שרק יישאר ככה מבחינת העבודה. אני אשמח להמשיך לעבוד עם נשים חזקות כמו שהיה ב-27 השנים האחרות".
