ראיון עם מרצה מצטיין לשנת תשפ"ג: אלדד כהן, מהיחידה ללימודי אנגלית

אלדד כהן (נשוי + 2) הוא חלק ממשפחת המרצים והמרצות של האקדמית משנת 2015, וגם לאשתו יש קשר למכללה – היא למדה בה סיעוד. לאחרונה, אחרי שהיא סיימה את הלימודים והחלה לעבוד כאחות בבית החולים מאיר, הם עברו עם שני ילדיהם מיפו לכפר סבא. "כמשפחה אנחנו מאוד אוהבים לטייל בטבע, יש לנו ילדה בת 4 וילד שחגג שנתיים לא מזמן. מעבר לזה, אני מאוד אוהב מוזיקה. כשיש לי מעט זמן פנוי, אני מנגן ושר בלוז ופולק עם מפוחית וגיטרה".

פולק? הצלחת להפתיע אותנו כבר בתחילת הריאיון

"כן, בעבר אפילו הייתי מופיע בפאבים שונים, כמו מייקס פלייס, קפה יפו ופר דרייר בארץ, ובחו"ל יצא לי להופיע בלוקסמבורג, בשוויץ בציריך, ובגרמניה בקלן והנובר, שם אפילו התראיינתי לרדיו מקומי. היום, כאיש משפחה אין לי זמן להופעות אבל מדי פעם אני עדיין כותב שירים באנגלית".

אז אם כבר הזכרת אנגלית, השאלה המתבקשת היא כמובן מניין האנגלית שלך?

"שני ההורים שלי הם עובדי משרד החוץ לשעבר אז גרתי במקומות שונים בעולם. נולדתי ברומא, איטליה, ואז כשהייתי בן שנה וחצי חזרנו לארץ, בגיל 8 עברנו להאיטי למשך כמעט שלוש שנים ואז שוב חזרתי לארץ. את התיכון סיימתי בסנטיאגו, צ'ילה, בבית ספר אמריקאי. כשחזרתי לארץ חזרתי ישר לצבא".

זה נשמע מאוד קשוח, לא?

"כן, כי לפעמים אתה מרגיש כמו עץ שנוטעים אותו ועד שהוא משריש שורשים ומתייצב, עוקרים ושותלים מחדש. בזמנו היינו אומרים להורים שזה מאתגר אבל בראייה לאחור זה נתן לי המון – שפה, ראייה רב-תרבותית וחשיפה למקומות שונים בעולם. מלבד אנגלית אני גם דובר קצת ספרדית, וגם הייתה לי הזכות לייצג את ישראל, כשזכיתי בפרס הצטיינות מאת משרד החינוך האמריקאי בתיכון שבו למדתי יחד עם תלמידים מ-19 מדינות שונות".
כאמור, אלדד כהן מלמד כבר המון שנים באקדמית ויצא לו ללמד אנגלית במגוון קורסי הפטור – אנגלית בסיסית, מתקדמים א', מתקדמים ב' ואפילו קורס לסגל המנהלי.

מה משך אותך במקצוע ההוראה?

"אחרי הצבא סיימתי תואר ביחסים בינלאומיים והיסטוריה של אמריקה הלטינית ואז השלמתי תואר נוסף במשפטים ועבדתי ברשות לניירות ערך. אהבתי מאד את האנשים שם אבל פחות התחברתי לתחום. מה שדחף אותי להוראה זה היכולת לגעת ולהשפיע לטובה על אנשים יחד עם ההבנה שיש מחסור של אנשי מקצוע בתחום החינוכי. בשבילי הוראה זה סוג של שליחות. את הדרך שלי בתחום התחלתי במכינה למעורבות חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הכנתי תלמידים לבגרות 4 יחידות באנגלית".

ואיך התחיל סיפור האהבה עם האקדמית?

"אחרי שעזבתי את ירושלים, שם אגב גרתי במרבית חיי, עברתי ליפו ועבדתי במכללות שונות וביניהן גם באקדמית. ככל שהזמן חלף המכללה הפכה למקום שמרגיש כמו בית, ולשמחתי הרבה התקבלתי להיות למרצה מן המניין. אני מאוד אוהב את המכללה כי אני חושב שיש אצלנו רמה גבוה של סטודנטים ,מרצים והוראה. זו מכללה עם המון עשייה חיובית ותרומה לחברה וגם המיקום שלה הוא כזה שיכול לגשר בין סוגים שונים של אנשים, יש פסיפס חברתי רחב, עשיר ומגוון".

כאמור, אלדד כהן נבחר על ידי הסטודנטים למרצה המצטיין של שנת תשפ"ג וזו בעצם הפעם השנייה שהוא נבחר על ידם. להיות מצטיין זה לא משהו זר לו, הוא היה מצטיין בתיכון, בצבא וגם באוניברסיטה כסטודנט.

אילו תכונות ומיומנויות קיימות בך שלדעתך גרמו לסטודנטים לבחור בך כמרצה מצטיין?

"קשה לי להעיד על עצמי אבל ככל שעובר הזמן אני מבין על עצמי משהו וזה גם סוג של מסר – חשוב לשאוף למושלם אבל אי אפשר להיות מושלם. מבחינתי להצטיין זה לעשות את המקסימום האפשרי בכל יום, שבוע ושנה".

איך היית מגדיר את סגנון ההוראה שלך?

"אני שואף לדבר עם הסטודנטים בשפה שלהם ובגובה העיניים, אני מנסה להבין איך הם חושבים ומה הצרכים שלהם. אני אוהב להיות בתנועה, ואני מנסה להשתפר כל הזמן".

איך אתה רואה את ההוראה ה"אידיאלית" ב- 2024?

"לדעתי חשוב להבין שיש לנו כלים נהדרים, כמו למשל כלי ה-AI, אבל חשוב לאזן בין העולם החדש הזה לבין העולם הישן שבו המחשב לא עושה הכל בשבילך, בעיני, זה השילוב המנצח. כך למשל, אפשר להשתמש ב-AI בשביל להבין טעויות דקדוק באנגלית ומנגד אי אפשר שהתוכנה תיגש במקומך לראיון עבודה".

ואיפה אתה בין שני העולמות הללו?

"אני בן 44, חלק מדור ה-X, אז אני שילוב של העולם החדש והישן. אני זוכר את הגרסה הראשונה של ה-windows ואת החיבור לאינטרנט דרך המודם אבל גם את הקסם של לא להיות מחובר תמידית למסך. אם נסתכל על זה במבט כללי, כל היצירות הגדולות באנושות נוצרו בדממת אלחוט בה האומן או המדען ישב עם עצמו ויצר ללא הסחות דעת. מצד שני, אי אפשר להתנגד לקדמה, פשוט צריך לזכור שאנחנו גם בני אדם. זה כמו השימוש בזום בזמן הקורונה, יש לזה המון יתרונות אבל עדיין, כבני אדם, רוב הזמן נרצה להיפגש פנים מול פנים".

אין עוררין על כך שאנגלית היא מקצוע חשוב מאוד עבור העתיד המקצועי של כל סטודנט. כהן מכיר את זה מקרוב היות ומעבר לעבודה במכללה הוא מלמד באופן פרטני מנהלים בחברות הייטק, פיננסים, נדל״ן ועוד.

בימים אלה ממש הוא סיים ללמד קורס שיצר הנקרא Hacking Tech English העוזר לסטודנטים לצלוח ראיון עבודה באנגלית ולהשתלב בחברות הייטק. 60 הסטודנטים שהשלימו את הקורס למדו להכיר לעומק את פלטפורמת LinkedIn, ליטשו את האנגלית בפרופיל שלהם, התאמנו על כישורי פרזנטציה ולמדו על מיתוג אישי והרחבת הרשת המקצועית.

אנחנו חייבים לדבר על הקורס שיצרת

"זה קורס אימפקט שהמכללה ביקשה שאצור ששואף להקנות לסטודנטים מיומנויות פרקטיות, הוא לוקח סטודנטים בשלב מתקדם של הלימודים, כאלה שעומדים לסיים תואר, ומכין אותם לסביבת עבודה בינלאומית. במסגרת הקורס אנחנו לוקחים את פרופיל ה LinkedIn הקיים שלהם ומלטשים אותו כך שהוא יבלוט לציידי ראשים ומגיסי עובדים".

מה עוד לומדים בקורס?

"מדי שבוע אני בוחר אקראית ארבעה סטודנטים בשיעור והם צריכים להציג נושא מסוים באנגלית שקשור לתחום ההייטק, יש להם 30 דקות להכין את זה בכיתה כאשר המטרה היא להוציא אותם מאזור הנוחות, כי לחץ כזה קורה גם בחיים, וכבני אדם זה עוזר לנו לצמוח. הסטודנטים אולי לא מודעים לזה כרגע כי הם מרוכזים בציון אבל בטווח הרחוק זה יעזור להם. גם בראיון עבודה אתה הרבה פעמים נמצא באזור של חוסר נוחות".

איך עוד אתה עוזר להם להתכונן לראיונות עבודה?

"עשינו למשל סימולציה באנגלית ובה עבדנו על שאלות שיכולות להישאל בראיון עבודה. חילקתי אותם לקבוצות של ארבעה/חמישה אנשים ואז שלפתי כל פעם קבוצה שעשתה סימולציה מול הכיתה. ככל שהקורס התקדם ראיתי איך הביטחון שלהם עולה".

חשוב שיש קורסים כאלה פרקטיים, וכמובן שגם חשוב לדעת אנגלית

"נכון. בגלל שאני עובד בשוטף עם הרבה מנכ"לים, מה שניסיתי להעביר לסטודנטים זה שהם יצטרכו עוד כמה שנים לשבת בישיבה בזום או לנסוע לחו״ל ולדבר מול הרבה אנשים באנגלית וכשזה מול הקולגות והבוס זה יותר מלחיץ".

אז כמו שהזכרת אתה מלמד מנהלים בחברות שונות אנגלית באופן פרטני, בוא נדבר על זה קצת

"אני מלמד אנגלית בעיקר מנהלים מעולמות ההייטק פיננסים, נדל"ן וגם אחרים, למשל פוליטיקאים. מדובר באנשים עם משרות בכירות שיודעים אנגלית ורוצים שהיא תהיה יותר מקצועית, כמו למשל אנשי עסקים שצריכים לסגור עסקאות, או מנכ״לים בהייטק שצריכים להציג מול מאות אנשים. אלה שיעורים בזום שנמשכים שעה והתהליך נמשך בדרך כלל מספר חודשים למרות שיש כאלה שהם כבר שנים איתי. לדוגמא, יש לי תלמידה שהיא עורכת דין והיא טסה הרבה לחו"ל ומנהלת משא ומתן כדי לסגור עסקאות נדל״ן ולכן היא צריכה להתכונן היטב מבחינת שפה לפני כל טיסה".

לסיום, אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה במדינה, יש אולי איזה מסר שהיית רוצה להעביר?

"אנחנו כרגע חווים את אחד המשברים החמורים בתולדות המדינה. מדי יום אנחנו קוראים את החדשות ודואגים לגורלם של החטופים, לשלומם של כוחות הבטחון, לרווחתם של המפונים ושל המשפחות שאיבדו את יקיריהם. לפעמים יש תחושה מדומה שחזרנו לשגרה רגילה. למרות שבחזרה לשגרה טמונה כוחנו ועוצמתנו כעם, אני תמיד מזכיר לעצמי שכוחות הבטחון קודמים לכל כי הם מגנים על הבית שלנו. בהיבט הזה לפעמים נראה שכל שאר העיסוקים הם משניים. לכן, אני מזכיר לעצמי שאנחנו לא במצב רגיל וצריך להירתם ולעזור. המכללה עושה עבודה נהדרת בלספק מערך תמיכה לסטודנטים המשרתים במילואים וגם אני עוזר עד כמה שאני יכול. אני משתדל קודם כל לשאול לשלומם בארבע עיניים או בטלפון וכמובן גם לעשות מה שאני יכול כמרצה בשביל לעזור".