האיש שכולנו הספקנו להכיר תוך כשנה ושעשייה חברתית זורמת בעורקיו: ראיון עם חוליאן קרסנבלט

חבר סגל החודש שלנו הוא חוליאן קרסנבלט, מנהל המרכז לקשרי אקדמיה קהילה, שבזמן מאוד קצר הצליח להפוך למנחה מבוקש של האירועים השונים במכללה. דיברנו איתו על מה שמניע אותו לעסוק בעשייה חברתית ("למדתי שזו המשימה שלי בחיים"), על החזון לעתיד ועל האתגרים שהוא מזהה בחברה שלנו

חוליאן קרסנבלט מתעסק בעולם החינוך, החברה והקהילה מגיל 18. הוא נולד בארגנטינה ועלה לארץ בגיל 3 עם הוריו ואחיו. יש לו אח תאום שלא דומה לו בכלל, לא במראה וגם לא באופי, אבל לטענתו זה לא מונע מהם להיות חברים ממש טובים. תחילה הוא התגורר בקריות ולאחר מכן עבר ליפו, זאת בעקבות שנת השירות שעשה ב"כנפיים של קרמבו" – הוא התאהב בעיר ומאז היסטוריה. ולא פחות חשוב, הוא אבא לכלבה האסקית מעורבת בשם ספארק.

אני חושבת שהכי מתאים להתחיל עם הדרך המקצועית שלך בתחום החברתי, דרך שהחלה עוד לפני המכללה

"הייתי רכז אשכול תל אביב-יפו ב'כנפיים של קרמבו' עם אחריות על ארבעה סניפים, ולאחר מכן עבדתי בבית ספר תיכון קריית חינוך יפו (עירוני ז'), שם הייתי מוביל מרחב חינוכי שלם – יוזמה חינוכית ארצית שעסקה ביישום של עקרונות החינוך הבלתי פורמלי בתוך המסגרת הפורמלית של ביה״ס במטרה לתת מענה לצרכים הלימודיים, החינוכיים והרגשיים של התלמידים והתלמידות. התעסקתי בכל מה שקשור לתמונת העתיד שלהם, ובין היתר, הייתי אחראי על הסטודנטים והסטודנטיות של המכללה שביצעו מעורבות חברתית בביה״ס. ככה זכיתי להכיר את המכללה, הייתי בקשר עם הנשיא הקודם וגם עם מי שניהלה את המרכז לקשרי אקדמיה קהילה".

ובאיזה נסיבות התחלת לעבוד במכללה?

"אז שמעתי מקודמתי בתפקיד שהיא מסיימת את תפקידה וזיהיתי הזדמנות להיכנס לתפקיד שבו אוכל להשפיע לטובה, באופן רחב, על הקהילה שאני כה אוהב. הגשתי מועמדות ולשמחתי התקבלתי. בעשרה למרץ 2024 נכנסתי לתפקידי".

איך אתה מרגיש במכללה בתור עובד יחסית חדש?

"ברמת התפקיד אני מרגיש טוב ואני שמח על הזכות למלא אותו. יש אתגרים לפעמים שנובעים מהרצון להניע מהלכים שהם אולי קצת אחרים ממה שהיה לפני כן אבל אתגרים הם משהו חיובי. מבחינה חברתית אני מאוד אוהב את האנשים והנשים כאן, זה באמת חלק גדול מהיתרון במקום הזה, אנשים שכיף לעבוד ולבלות איתם".

ציפור קטנה לחשה לי שאתה מנחה פה אירועים בקצב מסחרר, חלקם על גבול הסטנד אפ

"דם לטיני זורם בעורקיי ואני אוהב לצחוק ולרקוד. אני חושב שגילו אותי בגיבוש סגל, שם ראו את החלק המרקיד והמצחיק שלי. אחרי המסיבה באוטובוס עשיתי סטנדאפ ואני רק אגיד שהשתיקה יפה למה שנאמר שם, סתם אני צוחק. בהמשך זכיתי להנחות את טקס המצטיינים והמצטיינות של הנשיאה וסגנית הנשיאה, ולאחר מכן, בכובע קצת פחות רציני, הנחיתי את מסיבת פורים של הסגל".

במכללה, המרכז לקשרי אקדמיה קהילה ממוקם ישירות תחת הנשיאה. "יש פה אמירה" מצהיר חוליאן ומסביר: "למוסד אקדמי יש שלוש רגליים. שתי רגליים מאוד ברורות של מחקר והוראה, והרגל השלישית זו הרגל הקהילתית והחברתית, והיא משמעותית לא פחות משתי הרגליים האחרות". לטענתו זו אחת הסיבות שהוא רצה להצטרף למכללה – מוסד ששם את המעורבות החברתית ואת העשייה עבור הקהילה כנושא מרכזי."

תחת נשיאת המכללה נמצאת ראש המרכז לקשרי אקדמיה קהילה, ד"ר נורית השמשוני יפה, חוליאן שמנהל את המרכז, פתחיה סטל, ע.מנהל ואחראית על המלגות והילה זגין בנעים המובילה את תוכנית "האקדמית בתיכון". כמו כן, יש תפקיד לא מאויש של מלגאית ו"היד עוד נטויה", אומר חוליאן.

מה המטרות שהיית רוצה להשיג במכללה?

"מאז שאני בתחום החינוך המטרה שלי היא לצמצם פערים חברתיים. אני חושב שבסוף לכל אדם צריכה להיות הזדמנות שווה לממש את עצמו, מבלי שנקודת הפתיחה שלו בחיים תהווה מכשול עבורו. לא סתם אני עובד ביפו ובדרום תל אביב, תמיד הלב שלי פנה לאוכלוסיות שבהן יש יותר צורך. למרות שיש מענה בתוך המדינה, יש גם אחוזי עוני מאוד גבוהים. אנחנו אחת המדינות עם אי השוויון הכי גבוה בתוך ה-OECD".

מה החשיבות של הקשר של האקדמיה בכלל, והאקדמית שלנו בפרט, עם הקהילה והחברה?

"עבור אנשים מסוימים, אקדמיה היא מגדל שן מרוחק, הרבה מאוד אוכלוסיות מודרות ממנה. ספציפית הקמפוס שלנו נמצא במרכז יפו, לא בין ערים או בפינה כלשהי, ואנחנו מנסים לייצר פעילויות שדרכן נפתח לאנשים את השער, בכל המובנים. אנחנו מזמינים אותם להרצאות ופעילויות בתוך המכללה או לפרויקטים מחוצה לה, כמו למשל פרויקט 'אקדמית בכיכר' במסגרתו אנחנו מביאים הרצאות אקדמיות למרחב הציבורי, בתי קפה או מרכזים קהילתיים. דבר נוסף ומאתגר יותר שאני מנסה להוביל עם שותפים ושותפות במכללה הוא לנסות לייצר מסלולים דרכם לאוכלוסיות שקשה להן יותר יהיה סיכוי להתקבל למכללה".

והרמה האקדמית מאוד גבוהה

"זה ה-יתרון המשמעותי של המכללה אבל הוא גם אחד האתגרים בהקשר שלנו. תנאי הקבלה שלנו גבוהים, וזה מביא לכך שהרבה מתושבי קהילות היעד שלנו לא יכולים להתקבל לכאן' אז או שהם לא לומדים בכלל, או שהם הולכים למוסדות אחרים, הרבה פעמים פחות איכותיים. אני מנסה לרתום שותפים ושותפות במכללה לחזון הקהילתי הזה ואני בטוח שרבות משותפותיי לסגל ישמחו לראות יותר סטודנטים וסטודנטיות מיפו, דרום ת״א ובת-ים. לדוגמה, בעבר הייתה מכינה לחברה הערבית שנסגרה ואני מאוד מקווה שתוקם חלופה עבורה".

איזו תכנית כן קיימת כבר?

"יש תכנית בשם 'האקדמית בתיכון' שמציעה מסלול קבלה ייחודי לתואר ראשון במדעי המחשב, והיא מתקיימת הודות לשיתוף פעולה מאוד טוב עם בית הספר למדעי המחשב. בעצם יש מיונים, ומי שעובר עושה סמסטר קדם אקדמי של שלושה חודשים ולאחר מכן יש שתי בחינות – מי שמצליח נכנס לתוך סמסטר א'. כלומר הם מתקבלים לתואר ראשון במדעי המחשב ויכולים להתחיל לעשות קורסים שמקנים להם נקודות זכות במהלך התיכון. הם מקבלים ליווי משמעותי, וכל זה בלי פסיכומטרי שידוע כחסם משמעותי עבור אוכלוסיות איתן אנחנו עובדים".

ואם המחסום הוא שפתי?

"זה גם משהו שנדרשנו אליו השנה כאשר כחלק מהמיונים לתכנית היה מבחן שבודק את רמת העברית. אנחנו דורשים מינימום של עברית כדי להתקבל לתוכנית, ומי שקיבל ציון נמוך בבחינה, אנחנו נתגבר אותו בעברית. כשהאקדמיה בוחרת לקבל לתוכה מועמדים שאנחנו יודעים מראש שיהיה להם יותר מאתגר, תפקידנו לספק להם את המענה להצלחה. בסוף אני רוצה לראות איך העשייה שלנו מתורגמת לזה שיותר צעירים וצעירות מצליחים להיות חלק מהאקדמיה כי אנחנו יודעים שהאקדמיה היא המנוע הכי משמעותי למוביליות חברתית. האמת שהשנה אנחנו גם מתחילים פרויקט במסגרתו הסטודנטים שלנו ייכנסו לגני חובה של החברה הערבית ויעשו איתם פעילות שקשורה לצמצום פערי שפה, זה קורה במסגרת התכנית מעיין במדבר. אגב, הסטודנטים שלנו יכולים להשתתף בפעילויות כחלק ממלגה או תמורת נקודות זכות".

מרגיש שאתה נושא הרבה אחריות על הכתפיים.

"כן. תראי,יש נתונים שמראים באופן מובהק את הפערים המאוד משמעותיים בשכר בין מי שיש לו השכלה גבוהה לבין מי שאין לו השכלה גבוהה, באותם התפקידים. אנחנו יודעים שהשכלה גבוהה נדרשת כדי להתקדם, כי אם לא יש תקרת זכוכית".

ואם כבר הזכרנו השכלה גבוהה – חוליאן סיים תואר ראשון בסוציולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה בהצטיינות יתרה והיום הוא סטודנט לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. "בחרתי ללמוד מדיניות ציבורית כי בסוף אני רוצה להוביל שינוי בקנה מידה רחב וזה תואר שמאפשר ללמוד את העקרונות של איך מובילים מדיניות ברמת העיר או המדינה וכדומה. אני מאמין בחיבור בין מה שאתה לומד וחוקר לבין מה שאתה עובד בו", הוא מספר.

בסמינר בתואר השני הוא חקר את הדור הראשון להשכלה גבוהה ומצא שלמרות מהלכים שניסו לקדם על מנת לאפשר לקהלים נוספים להיכנס לאקדמיה, הפער עדיין קיים – "למרות שהייתה הצלחה מסוימת עדיין אנחנו רואים שהייצוג של החברה הערבית באקדמיה הוא יחסית נמוך, הייצוג של יוצאי אתיופיה הוא מאוד נמוך ובאופן כללי עדיין קיימים פערים משמעותיים בתוך ההשכלה הגבוהה" הוא מסביר. המציאות הזו הובילה אותו אל הרעיון לתזה שלו שתעסוק בקשר בין הפערים בגיל הרך לבין הסיכוי להיכנס להשכלה הגבוהה, והוא מפרט: "קראתי מאמרים שלמשל עוסקים בקשר בין פערים בגיל הרך לבין הישגים בכיתה ה', בתיכון ובבגרות, וכולם מראים קשר סטטיסטי מובהק בין מישהו שהיה במצב סוציו אקונומי נמוך בגיל הרך לבין זה שבכיתה ה' הציון שלו במבחן המיצ״ב היה נמוך יותר ממישהו שהגיע מרקע חזק יותר. אותי מעניין לחקור איך זה מגיע גם עד להשכלה הגבוהה, אין הרבה מחקרים על זה".

מחקר נוסף שחוליאן מספר עליו מצביע על כך שמי שהוא דור ראשון להשכלה גבוהה, יש לו סיכוי נמוך פי שבע ממישהו שהוא לא דור ראשון להשכלה גבוהה להיכנס לתוך האקדמיה. "צריך להגיד שכמובן יש שינויים לאורך החיים ויש התערבויות שיכולות להשפיע אבל בסוף נתוני המחקר ברורים", חוליאן מסביר, ומוסיף: "אנחנו מבינים שכדי שנצליח לצמצם את זה, צריך לפגוש אותם בגיל כמה שיותר צעיר."

ומה קורה במפגשים איתם בגיל הצעיר?

"יש למשל ילדים שמשתתפים בתוכנית שלנו שנקראת 'חשיפה לאקדמיה'. הם מגיעים למספר מפגשים במכללה לאורך השנה, בהם הם יכירו את האקדמיה והמכללה האקדמית. פיתחנו הרצאה שקיבלה תגובות מאוד טובות שעושה אינטרו לעולם האקדמיה ומסבירה מה זה נקודות זכות, מסלולי לימוד, שכר לימוד ציבורי ופרטי, אוניברסיטה, מכללה, תואר ראשון, תואר שני וכל זה. אנחנו רוצים שכמה שיותר מוקדם הם יבינו מה זה העולם הזה, שיראו אותו כאופציה וגם שהקהילות ביפו, דרום תל אביב ובת ים יראו את המכללה כמקום פתוח עבורם. ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לסגל האקדמי שנותן הרצאות בהתנדבות להרבה מאוד קבוצות של תלמידים, זה מאוד משמעותי".

איך באמת אתה רותם שיתופי פעולה בתוך המכללה?

"קודם כל קשרים אישיים שלי ושל נורית, ראש המרכז. הצלחתי לשמחתי ליצור קשרים אישיים מאוד טובים עם הרבה מחברות וחברי הסגל, כי זה גם האדם שאני. אני מאמין בשיתופי פעולה ובכך שהם צריכים להיות הדדיים. זאת אומרת אם אני מנסה לעשות שיתוף פעולה עם מרצה כלשהו, אני גם אשאל אם יש משהו שאני יכול לעזור בו. והדבר השני הוא החיבור לחזון ולמטרה שלנו".

מאיפה בכלל מגיעה התשוקה הזו לעשייה חברתית?

"הייתה לי תקופת גיל ההתבגרות מאוד מאתגרת, התמודדתי עם הרבה משברים נפשיים וסבלתי מקשיים חברתיים. לאחר מכן, בתיכון, הייתי בפנימייה שנקראת נווה צאלים, מקום מדהים שלימד אותי שבסוף התרופה הכי טובה לכל האתגרים שהיו לי זו העשייה החברתית. הייתי גם בהרבה מסגרות של עשייה חברתית, בשנת שירות ובשירות הלאומי ובמסגרות נוספות, עבדתי עם אוכלוסיות שונות ומגוונות. כל זה נתן לי את הדרייב לרצות לעבוד עבור חברה מכילה ומגוונת, חברה שבה לכל אדם יש את האפשרות להגשים את עצמו ואת המרחב הבטוח שלו. למדתי שזו המשימה שלי בחיים. ויקטור פראנקל, מי שכתב את 'האדם מחפש משמעות', אמר שכדי להיות מאושר צריך להגשים משמעות בחיים וזה יכול להתממש כשאנחנו מתעלים מעל עצמנו עבור משהו או מישהו".

זה ממש ראוי להערצה. אני רוצה לסיים במשהו קליל ולשאול מה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי?

"קודם כל אני מאוד אוהב לקרוא, ובשנים האחרונות אני קורא בעיקר מאמרים. מעבר לכך, אני אוהב לעשות ספורט ולהיות עם הכלבה שלי, המשפחה, החברים והחברות. אה, ואני גם מאוד אוהב לאכול ואוכל רק אוכל טבעוני, לפעמים קצת חוטא, אבל זה כבר לדיון אחר".