האוזן הקשבת של הסטודנטים: הכירו את למיה סואלחי

למיה סואלחי נולדה ביפו ומתגוררת שם עד היום, כמו כל משפחתה, דבר שיוצר עבורה חיבור מיוחד לעיר. "זו עיר כל כך יפה ולכן אין סיכוי שאעזוב, אני גרה על גבול בת ים ויש בי רצון לגור אפילו יותר בתוך העיר", היא מספרת.

למיה היא אמא לשניים, אחמד בן ה-10 ורימאס בת ה-7, ויש לה גם שני חתולים, אחד נמצא אצלה כבר 4 שנים ואחת הצטרפה למשפחה לפני שנה באופן לא מתוכנן: "חתולה של קרוב משפחה המליטה והבת שלי מיד התאהבה בגורה, התלבטנו אם אנחנו צריכים לקחת על עצמנו עוד אחריות אבל החלטנו ללכת על זה, ואני שמחים על ההחלטה".

אולי נתחיל את הריאיון בכך שתספרי משהו שלא כולם יודעים עלייך

"אני נשואה לבן דוד שלי. פעם לא חשבתי בכלל להתחתן עם מישהו מהמשפחה. אבל עם הזמן למדתי שלפעמים האושר מגיע ממקומות שלא חשבנו עליהם. היום אני מאוד שמחה על הבחירה שלי, ועל הדרך המיוחדת שהובילה אותי לבן הזוג שלי".

תודה רבה על השיתוף, ספרי לי איך נראה היום שלך מהרגע שהתעוררת ועד הרגע בו את נכנסת למיטה לישון

"מתעוררת, מתחילה להתארגן לעבודה ובמקביל עוזרת לילדים להתארגן, היום זה יותר קל כי הם יחסית גדולים. בית הספר שלהם נמצא בדרך למכללה אז אני מסיעה אותם וממשיכה משם לעבודה. בזמן ההתארגנות אין לי זמן לשתות משהו ולכן הדבר הראשון שאני עושה כשאני מגיעה לאקדמית זה להכין לי תה או קפה ולשתות בנחת. לאחר מכן אני עוברת על מיילים ופניות ומסדרת לעצמי את המשימות להמשך היום, למרות שהרבה פעמים נכנסים דברים לא צפויים. בצהריים, בשעות שאין בהן קבלת קהל אני אוכלת צהריים עם הצוות שלי ולפעמים עם חברות בצוותים אחרים".

בסוף יום העבודה למיה אוספת הילדים, בחלק מהימים היא מפזרת אותם בחוגים ובאחרים היא הולכת בעצמה לחדר כושר או לפילאטיס. בשעות הערב הם מקפידים לאכול ארוחת ערב כל המשפחה יחד ולאחר מכן מקדישים זמן לשיעורי בית וקריאה.

עם האקדמית יש ללמיה קשר ארוך, ואפשר להגיד שהמקום הפך ממש לבית השני שלה. היא הגיעה לכאן לראשונה בגיל 20, כסטודנטית לתואר ראשון במדעי ההתנהגות: "עברתי תהליך משמעותי בתואר הראשון, תהליך של התבגרות במהלכו נפתחתי לתרבות חדשה, האקדמיה הייתה עבורי עולם חדש", היא נזכרת.

אחרי התואר השתלבת ישר בעבודה אצלנו באקדמית?

"לקראת סוף התואר ואחריו עבדתי בקרן גרינספון, בפרויקט ספריית פיג'מה. מדובר בפרויקט במסגרתו מחלקים ספרים, בעברית ובערבית, בחינם לכל הגנים הממלכתיים בארץ, ובאמת היינו מגיעים לכל מקום שיש. העבודה הייתה ברמת גן וכשנכנסתי להריון, הנסיעות הפכו לקשות עבורי. אחרי הלידה נשארתי קצת בבית וחצי שנה אחרי קיבלתי מייל מהמכללה, שמיועד לבוגריה, בו פורסמה משרה של רכזת מכינות. הגשתי מועמדות, התקבלתי והתחלתי לעבוד. אני חייבת להגיד שכבר בתור סטודנטית תמיד אמרתי שאם תהיה לי הזדמנות, ארצה לעבוד במכללה בגלל האווירה ובזכות הקהילה. יש לי חיבור מיוחד למקום הזה".

והמשכת לתואר השני תוך כדי העבודה במכללה?

"כן, בערך שנה אחרי הקורונה התחלתי תואר שני בלימודי משפחה בהתמחות באיזון בית-עבודה. בחרתי בתואר הזה כי איזון זה חשוב. נכון שזה גם משהו אינדיבידואלי, וכל אחד צריך למצוא את האיזון שלו אבל רציתי לרכוש כלים ולהבין איך ארגונים יכולים לתרום לתחושת האיזון של העובדים שלהם ובדרך קיבלתי גם כלים עבור עצמי של איך לאזן בית ומשפחה, ולתת לכל אחד את המקום המדויק".

אז את משתמשת במה שלמדת עבור עצמך

"כן. קיבלתי פתאום פרופורציות ולגיטימציה לתת יותר מקום לעצמי. זה עשה לי יותר סדר".

כבר 10 שנים למיה עובדת באקדמית וזה התפקיד השלישי שלה. היא התחילה בתור רכזת מכינות, תפקיד בו עבדה במשך כ-4 שנים, לאחר מכן עברה לתפקיד של אחראית מדור כיתות ולימודי תעודה במסגרתו הייתה אחראית על הקמת קורסים במערכת, רישום לקורסים, שריון כיתות לכל השיעורים והאירועים ועוד. היא מספרת כמה היא אהבה את התפקיד הזה: "אהבתי מאוד את האתגר, למצוא בימים עמוסים את המשבצת המתאימה לאירוע מסוים זה כיף. לאחר כשלוש שנים בתפקיד הזה, באוגוסט 23, הגעתי לתפקידי הנוכחי".

עברת בין התפקידים בגלל יוזמה שלך?

"כן, תמיד היו לי שאיפות להתקדם ולעשות שינוי והתפקיד שאני עושה היום הוא סוג של סגירת מעגל כי כשאני הייתי בשנה ב' של התואר הראשון כמעט הפסקתי את הלימודים מסיבות אישיות. חוויתי קשיים ובמכללה שכנעו אותי להישאר – והיום אני מבינה כמה הסטודנטים מעריכים את זה שלמכללה אכפת, זה עושה להם טוב, וזה מקום שהייתי בו. היה לי מאוד מאתגר והרגשתי שאין לי תמיכה ואז פתאום קיבלתי את התמיכה שהייתי זקוקה לה מהמכללה שגם סיפקה לי שיעורי עזר".

אז היום את חלק מדיקנט הסטודנטים, היית מגדירה את זה סוג של משאבי אנוש עבור הסטודנטים?

"זה יותר כמו רווחה, אנחנו מספקים מעטפת עבור סטודנטים שחווים קשיים כלכליים, רגשיים ואקדמיים. למשל, התאמות בבחינות, עזרה עם מעונות ומלגות ומרכז קריירה שרלוונטי לסטודנטים שנמצאים לקראת סוף התואר כי הוא מספק להם הכנה לשוק העבודה. חשוב גם לדבר על פרויקט חוסן שהוא חלק מהדיקנט וזכה השנה בתואר פרויקט מצטיין".

אז תספרי לנו

"מדובר בפרויקט שמציע סדנאות ופעילויות לסגל, לסטודנטים וגם לאנשים בקהילה, והוא בשיתוף הקואליציה הישראלית לטראומה. יש סדנאות כמו ניהול זמן והקניית כלים בלמידה ויש סדנאות שתומכות בחוסן כמו ציור, פוטו-תרפיה ומיינדפולנס. עשינו גם הפנינג נגישות ויש מועדון wellness שמציע אימוני יוגה ופילאטיס ללא עלות. לצוות שלי למשל היה חשוב מאוד לעבור סדנת עיבוד בגלל כל הסיפורים ששמענו ממקור ראשון אחרי השביעי באוקטובר. מבחינת התפקיד שלי במרכז, היות ואני עוסקת בכל תחום התמיכה בסטודנטים, תפקידי לתווך להם את כל שירותי מרכז החוסן ובפרט את השירות הפסיכולוגי".

ומה האחריות שנופלת תחת הגדרת התפקיד הרחבה שלך?

"שיעורי עזר, שירות פסיכולוגי, ייעוץ, תמיכה וליווי אישי. בקיץ האחרון התחלנו גם פרויקט חדש של אפיק מעבר, זה לא משהו שלא היה לפני אבל מדובר בתהליך יותר מסודר ומבוסס שמיועד לעזור לסטודנטים שמפסיקים לימודי תואר ביוזמתם או ביוזמת בית הספר, וגם לכאלה שרוצים לעבור לתכנית אחרת. למשל, אותם סטודנטים שרוצים להחליף תכנית מגיעים לייעוץ איתי ואני מלווה אותם מהרגע האשון – אם זה בהסברים על תכנית הלימודים או עזרה בקבלת החלטה. ברגע שזה מתאים להם ולמכללה הליווי הוא יד ביד, ויש עזרה גם במתן פטורים וכמובן בהמשך מפגש עם ראש החוג".

מה לדעתך מייחד את התפקיד שלך?

"הליווי האישי של הסטודנטים שחווים אתגרים. אני עובדת מול סטודנטים פוסט טראומתיים, סטודנטים על הרצף, פגועי נפש, מילואימניקים וכאלה שחווים בעיות בריאותיות. אני שומעת על מקרים מאוד קשים. אני הגורם הראשון שפונים אליו בדרך כלל ואחר כך כבר יש מעקב מקצועי ועדכונים בשיתוף גורמים במכללה".

נשמע שזה תפקיד קשה ברמה הרגשית

"הרבה פעמים אני חוזרת הביתה מוצפת או שאני מתפרקת אחרי שהסטודנט יוצא מהחדר שלי. מול הסטודנטים אני מחזיקה את עצמי ולפעמים אני מופתעת מהכוחות שיש לי. אני תמיד מביעה אמפתיה ותקווה. לפעמים יש תחושת חוסר אונים כיוון שיש מצבים שאין איך לפתור. חשוב לציין שלמרות הקושי הרגשי מדובר בתפקיד מאוד מספק. לראות שסטודנטים מרגישים בנוח לפרוק ולשתף זה לא ברור מאליו, בסוף גם הרבה מהם יוצאים עם חיוך לא בגלל שפתרנו את הקושי אלא בגלל שהראנו שיש דרך להמשיך ושיש אפשרות לפתור זאת עם הזמן, וכשהם יוצאים עם אותו חיוך זה עושה לי את היום".

את עובדת מול סטודנטים, והיית פה סטודנטית בעצמך, זה ערך מוסף חשוב

"ההיכרות עם המקום גם בתור סטודנטית והעובדה שאני מכירה את האווירה כאן משני הצדדים עוזרת לי להבין את הצד של הסטודנטים. אולי זו אחת הסיבות לכך שיש לי קשר כל כך טוב איתם, נוצר בינינו ממש קשר אישי".

את מזכירה הרבה את האווירה במכללה

"כי באמת יש אווירה טובה וכל הזמן מנסים לשפר את חווית הסטודנט והסגל, זה ממש מורגש".

ונמשיך עם הנימה האופטימית גם בשאלה האחרונה – מה "מרים" אותך באופן אישי, מחוץ לשעות העבודה?

"זמן משפחה איכותי, להיות באמת עם המשפחה ולא סתם זמן שנמצאים ביחד אבל כל אחד עסוק בענייניו.
אני אוהבת אפילו בילויים פשוטים כמו לשבת יחד בערב ולשחק סולמות ונחשים או משחק הזיכרון".