השנים ביפן, התשוקה להוראה, הסטארטאפים השונים והעתיד: ד"ר אורי גלובוס, מרצה בביה"ס למדעי המחשב, בשיחה על הכל מהכל

ד"ר אורי גלובוס מתגורר ברמת השרון עם אשתו ושני ילדיהם, בני 12 ו-9, ויש לו ילד נוסף מנישואיו הקודמים שהוא קצין בצבא. מזה 40 שנה הוא עוסק באומנויות לחימה וכיום במקביל לעבודתו בהוראה הוא גם מאמן ג'ודו – אחד מתוך כמה תחומים בהם הוא פעיל זה שנים רבות.

אני אקח אותך לטיול במנהרת הזמן ואבקש שתספר לי על תקופת לימודי התואר הראשון

"למדתי מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב ולפרנסתי הדרכתי טיולים ואימנתי אומנויות לחימה. בנוסף לימדתי מחוננים, למעשה אני עושה זאת עד היום, למרות שלקחתי הפסקות. כיום אני אפילו מלמד את אותם הנושאים, אסטרטגיה ומשחקים".

היה לך ידע בטיולים?

"בזמנו קיבלו אותי לחברת טיולים בלי תעודת מורה דרך, דבר שהיום הוא חובה. פשוט אהבתי לטייל והכרתי מקומות מיוחדים בארץ".

אז מה לדעתך המקום הכי מיוחד לטייל בו בארץ?

"המקום הכי מיוחד שאני אוהב לטייל בו זה הרי אילת. באופן כללי אני אוהב מדבר יותר מאשר את הצפון הירוק. בעיניי זה מתחבר עם מתמטיקה – המדבר מאפשר להיות בתשומת לב לדברים וככה גם המתמטיקה".

בסיום התואר אורי עבד כמהנדס תוכנה בחברת רד תקשורת ולאחר מכן מצא את עצמו במשך 7 שנים ביפן – החלטה שהתקבלה עוד בתואר הראשון, בין שנה א' ל-ב' הוא נסע להתאמן אצל מאסטר אומנויות לחימה במשך שלושה חודשים.

יש לך סיפור אהבה עם יפן. מה עשית שם במשך 7 שנים?

"בשנה וחצי הראשונות תפקדתי כנציג שירות טכני של חברת רד תקשורת ובמקביל למדתי יפנית. קיבלתי ממשרד החינוך והמדע היפני מלגה שמעט מאוד אנשים מקבלים וזה אפשר לי להישאר ללמוד, כך התחלתי ללמוד למאסטר. אחרי שנה וחצי הייתה אפשרות לפתח את המאסטר לדוקטורט ישיר והלכתי על זה, לא יכולתי לעבוד במקביל ולכן עזבתי את העבודה. במשך כל הזמן שלי שם המשכתי להתאמן באומנויות לחימה, אחרי הכל זו הייתה הסיבה שבגללה בחרתי ביפן".

נושא הדוקטורט שלך היה מאוד ייחודי.

"תודה רבה. כן, הוא נגע למשחק היפני גו, שהוא סוג של ספורט לאומי ואחד ממשחקי הלוח הוותיקים ביותר בעולם. אנקדוטה מעניינת היא כי בהיותי סטודנט לתואר ראשון הקמתי עם חברים את אגודת הגו הישראלית, דרכה אנחנו כישראלים משתתפים בתחרויות עולמיות".

יש לי תחושה שהריאיון הזה הולך להיות מאוד מעניין. עבור מי שלא מכיר, תספר קצת על המשחק.

"משחק של כלים שחורים ולבנים, כמו שחמט אבל הרבה יותר עמוק. זה המשחק הכי מורכב שהאנושות פיתחה. למשל, בעולם של בינה מלאכותית, ברגע שהיא הביסה את אלוף העולם בשחמט, האתגר הבא עבורה היה לנצח בגו, וזה קרה רק כמעט 20 שנה אחרי. אני סיימתי את הדוקטורט ב-2004 ולקח עוד למעלה מעשור עד שהביסו את אלוף העולם בגו".

מה הוביל אותך לרצות לכתוב דוקטורט שלם בנושא?

"הרקע לשאלת מחקר התחיל בזה שלמשחק הגו יש תכונות פשוטות למרות מורכבותו. בשחמט מחשב PC רגיל יכול היה להביס כל שחקן, ובגו לעומת זאת, כל ילד קטן יכול היה יכול להביס מחשב על. אז הנושא שהוביל אותי במחקר הוא מורכבות של משחקים – לחפש פתרונות חדשים במשחקים מורכבים. במחקר התעמקתי במשחקים מסוגים נוספים וגם שחמט היה ברשימה".

לפי התכנון גלובוס היה אמור להישאר ביפן למשך יותר זמן, אך הגעגוע הכריע, הוא חזר לארץ, הכיר את אשתו והשאיר את יפן מאחור. עוד לפני האקדמית הוא הספיק לעבוד בשני סטרטאפים, והנה פרט מעניין שלא הרבה יודעים לגביו – הוא היה העובד הראשון בוויקס, שם נדבק בחיידק היזמות. כמו כן, הוא הספיק לרוץ עם סטארטאפ משלו, שאמנם נסגר אבל המשחקים שפיתח עדיין משמשים להכשרת עובדים בארגונים, ולעבוד כחוקר עתידים במכון לחיזוי טכנולוגי באוניברסיטת תל אביב.

למעשה עד היום, היזמות זורמת בעורקיו. הסטארט-אפ האחרון שלו, שנקרא Duedo, מתבסס על העובדה שהוא סובל מ -ADHD ומציע פלטפורמה הדומה לווטסאפ אבל כזו שעוזרת להתנהל בצורה טובה יותר, כשהכל נעשה בצורה משחקית וויזואלית עם השראה מתא של טייס. אורי מספר כי הפלטפורמה השפיעה לטובה על חייו ושאפילו חבריו כבר השתמשו בה אבל הוא לא הצליח לגייס מספיק כסף, "אולי בעתיד עוד אחזור להתעסק בה", הוא מוסיף.

אתה כבר 16 שנים במכללה. איך הגעת לעבוד בה?

"דרך חבר בשם ד"ר שוני גלבוע שלימד בה בעבר, הוא מרצה למתמטיקה שהיה גם חבר באגודת הגו. הוא הזמין אותי לתת הרצאה בסמינר על הדוקטורט שלי ואז פנה אליי ראש החוג בוריס אפשטיין ז"ל ושאל אם אני יכול ללמד קורס כלשהו".

ואתה שמח שהסכמת?

"אני מאוד אוהב את האווירה באקדמית ולימדתי בעבר במקומות אחרים כמו תל אביב, סמי שמעון, הבינתחומי ועוד. המכללה מרגישה לי הכי פחות בירוקרטית ויותר אישית, והאנשים מאוד נחמדים. זה המקום שאני הכי אוהב ללמד בו בארץ. לפני שנתיים הוצע לי להיות ראש חוג בסמי שמעון כמרצה מן המניין וסירבתי כי המשמעות הייתה שלא אלמד בשום מקום אחר ובפרט גם לא באקדמית".

אז אתה מעדיף להישאר מרצה מן החוץ?

"כן, אני מסוג המרצים מן החוץ שעושים זאת מבחירה. למרצה מן המניין יש ביטחון של קביעות אבל כמרצה מן החוץ אני לא חייב לתת דין וחשבון על כך שאני מלמד מחוננים, מעניק הרצאות או מייעץ בהייטק. כיום קשה לי להסתמך על מוסד אחד לפרנסתי אבל אולי בעתיד באקדמית זה כן משהו שיתאים לי".

אני חייבת לשאול – אז למה לא לעבוד בהייטק?

"כי עבורי ללמד זה לא עבודה, זה משהו שאני נהנה לעשות".

איזה קורסים יצא לך ללמד?

"מגוון מאוד רחב. Data mining, מתמטיקה, "אינטליגנציה משחקית" שמבוסס על תורות שונות ובמהלכו מפתחים משחקים שונים ועוד. אני מאמין שאתה לא אמור ללמד משהו שלא התנסית בו. אני הכי אוהב ללמד פתרון בעיות בגלל שהוא קורס סופר רלוונטי וגם Data mining שלימדתי מעל עשור הוא נושא רלוונטי מבחינת היכולת שלנו להבין את העולם ולחשוב בביקורתיות אבל הכלים שבהם אנחנו עושים זאת משתנים כל הזמן, היום למשל זה בעיקר ה-AI".

ומה מייחד בעינייך את החוג למדעי המחשב?

"אני מאוד אוהב אותו. אני מרגיש שרוח המייסדים עוד שוררת על האקדמית. כשלמדתי בתל אביב והדרכתי טיולים במקביל, פרופ' מיכאל טרסי היה המרצה היחיד שהשתדלתי להגיע אליו. בהרצאות שלו אנשים היו יושבים על המדרגות כי לא היה מקום – והוא אחד המייסדים של האקדמית, יחד עם פרופ' נחמיה פרידלנד. התחלתי ללמוד מדעי המחשב בשנת 94 בדיוק באותה השנה שבה המכללה האקדמית הוקמה".

במה אתה מאמין כמרצה?

"שדברים גדולים מתחילים מפה. צריך לזכור שפייסבוק, גוגל, מובילאיי, ויש עוד דוגמאות רבות, כולם היו פרויקטים של סטודנטים. אתה לא יודע את מי אתה פוגש, אולי יושב בכיתה שלי סטיב ג'ובס הבא. כאשר אני מעביר סדנה אני אוהב להראות להם את הפייסבוק הראשון, הוא היה נראה די עלוב. עוד אני מאמין שזה לא חכם להתנגד לשינוי. התפקיד שלנו הוא לשמור על ״רוח של מתחיל״, מושג חשוב באומנויות הלחימה. אי אפשר להישען על הישגי העבר".

אמרת את זה כל כך יפה. ואם כבר הזכרת שינויים ועוד קודם לכן את הבינה המלאכותית, אני חייבת לשאול האם לדעתך זה ישפיע על האקדמיה?

"גם אני כבר הרבה שנים שואל את עצמי כמה האקדמיה רלוונטית, והתשובה לא קשורה ל-AI אלא יותר לאופי האנושי. בעיניי אותם קורסים במתמטיקה שהרבה סטודנטים מקיאים עליהם דם, בטוח רלוונטיים. זה קורסים שרק כשהתחלתי ללמד אותם הבנתי אותם עד הסוף, קורסים שפותחים ומרחיבים את המוח והופכים אותך לבן אדם עם יכולת אנליטית כי אתה לומד לחשוב בהרבה ממדים, לומד נגזרות מורכבות וכו'. בזכותם אתה מבין מערכות מורכבות בצורה יותר טובה ולדבר הזה אין תחליף, גם אם ה-AI מבין יותר טוב ממך את המערכת. ואגב, כל עוד אנחנו עדיין הבוסים של הבינה המלאכותית כדאי שנבין מערכות מורכבות".

עד כמה הבינה המלאכותית קרובה להשתלט לנו על החיים באופן מוחלט?

"יש הרבה חיבורים בין מערכות שה-AI לא יודע לעשות בעצמו אבל בעתיד הקרוב הוא יוכל. אחרי הגל הזה יבוא גל רובוטים. היום אומרים שהכי בטוח ללמוד את מקצוע האינסטלציה כי לכאורה אותם תמיד יצטרכו, אבל גם את זה רובוט יוכל לעשות. מצד שני, למרות שיש לנו היום F35 ולייזר, עדיין משתמשים במקביל במערכות ישנות יותר, וכך יש גם סיבות לחשוב שלמרות קיומם, הרובוטים לא בהכרח יחליפו אותנו. לצד הייטק, יש היי טאצ' וזה המגע האנושי, זה משהו שנרצה לאורך זמן. ביפן יש למשל כבר עכשיו רובוטים סיעודיים אבל זה בגלל מחסור בכוח אדם".

אתה מנחיל בי אופטימיות.

"יצא לי לדבר עם חבר טייס ואמרתי לו שכשהילדים שלנו ילכו לצבא, כבר בטח לא יצטרכו טייסים והוא לא הסכים איתי. מה עם יש מתקפת סייבר למשל? על מי תוכל לסמוך כשמערכות יכשלו? והוא צודק כמובן".

אז לסיכום, אתה לא חושש למקומך כמרצה?

"ברור שצ'אט ג'יפיטי יודע יותר ממני כמרצה אבל אני יכול להגיד לך שכסטודנט לא הייתי נכנס לעומקים אם זה לא היה במסגרת האוניברסיטה. גם מבחינת ספורט, אם אני מסתכל על מתי הייתי הכי בכושר – זה היה כשהייתי חלק מקבוצה ולא כשהשתמשתי באפליקציה או במאמן AI. יש משהו בקבוצה של אנשים שעוזר לנו להתקדם. וכמרצה, אני לא מעביר רק ידע, אלא גם סקרנות והתלהבות".