מהמחקרים המרתקים, הדאגה למילואימניקים וטיפול בשישה ילדים: הכירו את ד"ר אודליה הייזלר

ד"ר הייזלר אמנם רק בת 44 אבל כבר 22 שנה שהיא חוקרת ומרצה בתחום הכלכלה, 17 מתוכן באקדמית תל אביב יפו. במקביל, היא אמא פעילה עם שישה ילדים מקסימים בגילאים 5 ועד 18 .

אנחנו נדבר המון על אודליה של המכללה, אבל אני אשמח שנתחיל דווקא מהסוף, בכך שתספרי על המשפחה שלך ועלייך, תוך כדי התמקדות במה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי

"אני מרצה, חוקרת ואמא לשישה, את כל זה אני מנסה לשלב יחד, אז אין לי עוד הרבה תחביבים. אני בעיקר רצה מחוג לחוג וכשיש לי זמן פנוי אני מעדיפה להשקיע במחקר או בקריאת מאמר. אם בכל זאת יש לי פנאי אני עושה כושר או מתנסה באפייה עם הילדים, פשוט פותחת ספר אפייה וזורמת איתם".

נשמע שאת כל היום בתזוזה

"כן, אבל למזלי העבודה שלי היא סוג של תחביב. אני חוקרת כל מה שקשור לכלכלה התנהגותית ואני רואה בזה יותר תחביב מאשר עבודה, זה ממלא אותי בסיפוק".

איך בילית את חופשת הפסח?

"החגים שלנו מוקדשים למפגשים עם המשפחה המורחבת, חגגנו את החג הראשון עם משפחתי באשקלון ואת השבת עם המשפחה של בעלי בפתח-תקווה. בדרך כלל בחול המועד אנחנו עושים מסלולים בצפון ובדרום, אבל השנה בעקבות החמסין והמלחמה טיילנו קרוב. טיילנו בשלולית החורף בעין צורים, בגבעת האירוסים בנס ציונה, בנוסף היינו בחדר בריחה שקשור למחקר שלי- בריחה של ספינת מהגרים, היה מאתגר וכיף".

אני רוצה לקחת אותך לימים שאת היית סטודנטית. מה למדת?

"למדתי את שלושת התארים שלי בבר אילן. בתואר הראשון למדתי כלכלה ומנהל עסקים ובשני ובשלישי כלכלה. לאחר מכן הציעו לי פוסט דוקטורט בחו"ל אבל לא יכולתי מסיבות משפחתיות כי בעלי היה אז בקבע, ולכן עשיתי אותו באוניברסיטה העברית".

ומתי התחלת ללמד?

"התחלתי ללמד במהלך התואר השני, במהלך השנים לימדתי כמרצה מן החוץ באקדמית ובעוד מקומות – באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת רייכמן ומכללת אשקלון. אחרי הפוסט דוקטורט קיבלתי תקן במכללה, והיום אני גם מרצה מן החוץ בעברית".

וכאחת שמכירה לא מעט מוסדות אקדמיים, איך את רואה את המכללה שלנו מנקודת המבט שלך?

"המכללה היא מקום מאוד חם וחריג בנוף האקדמי. מצד אחד זו מכללה, ומצד שני הרמה האקדמית מאוד מתקדמת ביחס למכללות אחרות. הרמה אצלנו מאוד גבוהה, וגם נותנים לנו, המרצים, להתפתח באופן אישי ומקצועי. זה המקום באמת להגיד מילה טובה להנהלה ולרשות המחקר על התמיכה הגדולה שלהם במחקר, ביציאה לשבתונים ועל ארגון ימי כתיבה וימי מחקר. מדובר בפנינה, אני מדברת עם עמיתים ממקומות אחרים וזה לא נעשה שם. אצלנו גם מי שעוסק במחקר מלמד 8 או 10 שעות במקום 12. אני מפרסמת מאמרים בכתבי עת מובילים, מציגה מחקרים בכנסים בארץ ובעולם וזה לא היה מתאפשר לולא התמיכה הזו".

ד"ר הייזלר מלמדת קורסים בתואר ראשון ושני והיא מאמינה שלימודים צריכים להיות ברמה גבוהה אך לא להישאר תיאורטיים בלבד.

ספרי לי על הקורסים שאת מלמדת

"אני מלמדת קורסים בכלכלה כמו: מבוא לכלכלה, מקרו כלכלה, כלכלה פוליטית ועוד, ובניגוד למה שחושבים כלכלה זה לא רק כסף, זה מדעי הבחירה וזה כולל כמעט כל מה שאפשר לעלות על הדעת. הקורסים שלי מגוונים ואני מלמדת בתכניות שונות במספר בתי ספר, ביניהן בתכנית לכלכלה וניהול, בתכנית לייעוץ ארגוני ובתכנית ללימודי משפחה".

מה היית אומרת שייחודי בך כמרצה?

"אני מאמינה שמרצה צריך כל הזמן להתעדכן, מבחינת מחקרים, תכנים ובאופן כללי בכל מה שקורה סביבנו. אני מלמדת את הקורס מבוא לכלכלה מעל ל-20 שנה ואני תמיד מחדשת. אני גם מאמינה שצריך להיות חיבור בין התיאוריות לבין מה שקורה בשטח. לכן אני מראה לסטודנטים סרטונים אקטואליים ואם מתאפשר אני מוציאה אותם לסיורים, ביקרנו בבנק ישראל בקורס מבוא למאקרו כלכלה וכשלימדתי כלכלת הגירה סיירנו בדרום תל אביב".

בטח הסטודנטים מתלהבים מזה

"כן הם כותבים לי שהם אוהבים את זה, הם גם תמיד אומרים שסיפרו להם שבאוניברסיטה תהיה להם הזדמנות לבחור מה ללמוד ואצלי זה מיושם באמת. בקורסי בחירה שלי אני מאפשרת להם להצביע ולבחור מה יותר מעניין אותם ללמוד. לדוגמא, אם הם מעדיפים ללמוד על חוק סימון מוצרים או על מתווה הגז. לפי ההצבעות התכנים משתנים, כך שחצי סילבוס הוא קבוע וחצי משתנה".

את עדיין נהנית מההוראה, גם אחרי כל כך הרבה שנים?

"כן, כי בניגוד למקצועות אחרים יש לנו את היכולת לעדכן קורסים וגם כל הזמן יש סטודנטים חדשים כך שאני פוגשת אנשים צמאי ידע. אני במקרה גם חוקרת את שוק העבודה ואחד הדברים שהכי משפיעים על שביעות רצון במקום העבודה זו האפשרות להשפיע ולבחור. כמובן שיש גם אתגרים, כמו הקורונה או עכשיו עם המילואימניקים, שאני אגב אחראית עליהם. אני נהנית בעיקר בקורסי בחירה כמו כלכלת המשפחה וכלכלה פוליטית בהם אני יכולה להביא את הנושאים שלי. אני תמיד מחפשת מאמרים וסרטונים אקטואליים".

באמת נשמע שכיף אצלך בקורסים

"גם לי כיף, אני מקבלת אנשים מסוימים והם יוצאים אחרים בסוף הקורס. אני משתדלת מידי שנה להשתתף בכנס של האגודה הישראלית לכלכלה ומשמח אותי לראות בוגרים שלנו שלמדו אצלינו בתואר ראשון ועכשיו מציגים עבודות או מכהנים בתפקידים בכירים. זו ממש גאווה לדעת שיש לי חלק בזרעים הראשונים שנטעו".

מעבר להיותה מרצה, אודליה חוקרת קבלת החלטות של הפרט ואת התנהגויות הפרט שיש בהם עלות מול תועלת, זאת תוך שימוש בכלים מתמטיים וסטטיסטיים. בין היתר היא חוקרת החלטות כמו: מתי להתחתן? האם להתחסן? כמה להשקיע ביצירת קשרים חברתיים?

אנחנו חייבים כמובן גם לדבר על המחקרים שלך

"הם עוסקים בנושאים של כלכלת עבודה ומשפחה, כלכלת ההגירה, כלכלה התנהגותית וכלכלת בריאות. אחד המחקרים האחרונים שערכתי עסק בשאלה איך אמון בבני אדם משפיע על ההצלחה שלהם בתחום התעסוקה".

ומה הייתה המסקנה?

"מצאנו שלאנשים בעלי אמון גבוה יש יותר סיכוי להצליח בשוק העבודה, להיות מנהלים ולהשפיע על החלטות שקשורות לעבודה. מצאנו עוד שלנשים מקבוצות מיעוט, כמו עולות חדשות מברית המועצות או נשים מהחברה המוסלמית, יש פחות אמון, דבר המפחית את הסיכוי להצליח בשוק העבודה".

מעניין. איזה עוד מחקרים עשית?

"חקרתי מה השפיע על ההחלטה האם להתחסן נגד קורונה וראיתי שאנשים מושפעים מהעדר, הם מסתכלים מה עושים אנשים בסביבתם ומקבלים החלטה על פי זה. אפקט העדר משפיע יותר על אנשים צעירים. עוד חקרתי מבנים של קשרים חברתיים בקרב קבוצות מיעוט. למשל, עולה חדש מגיע וצריך להחליט האם להתחבר למקומיים ולהשקיע ברכישת השפה המקומית או להתחבר לעולים חדשים כמוהו. מצאנו שאלה שמתחברים גם למקומיים וגם לעולים – יצליחו הכי הרבה".

ולסיום, אי אפשר שלא לדבר על המלחמה. הזכרת גם שאת דואגת למילואימניקים

"לאחרונה אני מחליפה את שירית כתב-הרץ שיצאה לשבתון כראש התכנית בכלכלה וניהול, לנו בתכנית יש עשרות רבות של מילואימניקים, חלקם כבר 150 ימים במילואים. שירית ואני עושות מאמצים שכולם יסיימו את הלימודים באותה נקודת זמן. אני בקשר עם כל אחד ואחת מהם בווטסאפ האישי והקבוצתי ברמה השבועית, ועם חלק נפגשתי כשיצאו לרגילה. אנחנו תופרים חליפות אישיות לפי הצרכים שלהם, קובעים מועדים מיוחדים ונותנים שיעורים פרטניים וקבוצתיים. אני גם מנסה לשדך להם סטודנטים שיעזרו, בנוסף להקלטות ולמתווה ההתאמות שקבעה המכללה. סיימנו עכשיו את מועדי ב' שהיו מועדי א' למילואימניקים ואני ב"ה רואה הצלחה".

טוב לשמוע שדואגים להם
"זו החובה שלנו. אני זוכרת שבתחילת המלחמה הלכתי עם הילדים שלי לחלק עוגות בשטחי כינוס ופגשתי סטודנטים שלנו ששמחו לפגוש אותי. אני תמיד אומרת שאנחנו כאן כי יש מי ששומר עלינו ולכן המחויבות של כולנו היא עבורם".

האם בחצי השנה האחרונה של המלחמה את מרגישה שינוי באווירה הסטודנטיאלית?

"המכללה מכילה אוכלוסיות מגוונות ודווקא הרגשתי שיש יותר הערכה לקבוצות מסוימות ויותר ניסיון לסייע ולעזור. ראיתי סטודנטים שלא שירתו בצבא ונרתמו לעזור ולסייע למילואימניקים".

מדהים. יש לך עוד משהו שחשוב לך לומר לסיום?

"חשוב לי לומר שהמכללה היא בית מאוד חם ומכיל, אבל הייתי רוצה לראות אפילו עוד יותר גיוון מבחינת האוכלוסיות שלומדות בה, יותר עולים חדשים ויותר דתיים לאומיים".