מתגייסים למען בריאות הנפש: ראיון עם ד"ר שרון זיו ביימן על פעילות מכון מפרשים של האקדמית תל אביב יפו בשנת המלחמה

ד"ר שרון זיו ביימן, מנהלת מכון מפרשים לחקר והוראת הפסיכותרפיה, בביה"ס למדעי ההתנהגות באקדמית תל אביב יפו, היא פסיכולוגית קלינית בעלת שלושה תארים מאוניברסיטת תל אביב ואם יש משהו בולט בעבודה שלה לאורך השנים היא החשיבה מחוץ לקופסא.

אנחנו כאן בשביל לדבר על נושא מאוד חשוב – בריאות הנפש, אבל לפני כן אשמח שנדבר קצת עלייך. מה מאפיין בעינייך את הדרך המקצועית שלך?

"מתחילת דרכי שילבתי בין טיפול בקליניקה, הוראה ומחקר, והדבר שמאפיין את העבודה שלי הוא הגוון המרדני. אני עוסקת במקצוע של שינוי ומשקיעה לא רק בשינוי בקרב מטופלים אלא גם בשינוי במקצוע עצמו".

תוכלי לפרט על המשמעות של שינוי בתוך המקצוע?

"כשנכנסתי לתחום, הפסיכולוגיה הקלינית בארץ הייתה מאופיינת בהתמסרות מוחלטת לגישה הפרוידיאנית, אלו זרמים שעסקו למשל ביחסי אובייקט, יחסים מוקדמים והקשר שלהם לתפיסת העצמי, הקשר ועוד. אלו היו טיפולים המתמקדים בתפיסה לפיה המטפל הולך בעקבות המטופל, ולכן הוא לא הגורם האקטיבי והיוזם בטיפול. הרגשתי שיש מקום לשלב גם עבודה טיפולית יותר אקטיבית בה המטפל יותר יוזם, הדדי ומוביל– כלומר עידוד פעולה, מתן מידע, עבודה על הקוגניציה, התמקדות בשינוי רגשות ועוד. לתפיסתי, חשוב לשלב בין הליכה בעקבות המטופל, כשמטפל הוא מיכל מעבד ונוכח לבין גישה בה המטפל יוזם, מסביר מכוון. תמיד חיפשתי פלורליזם ואינטגרציה, שהמטופל יהיה במרכז ולא הגישה".

במשך שנים ארוכות ד"ר שרון זיו ביימן לימדה באוניברסיטת תל אביב ורק בגיל 41, אחרי שהיא הבינה שאם היא רוצה להשפיע באמת עליה לשחק על פי הכללים, היא החליטה לעשות דוקטורט. הנושא שלו היה "תרומה של חשיפה עצמית של המטפלת להצלחת הטיפול". במסגרת מחקר הדוקטורט היא גם בנתה מאגר מחקר מאוד גדול של מאות פגישות טיפוליות מוקלטות המשמש עד היום מצע למחקר במכון מפרשים.

מתי הגעת אלינו לאקדמית?

"לאחר סיום הדוקטורט עזבתי את אוניברסיטת תל אביב ועברתי למרכז האקדמי באור יהודה. במקביל, במסגרת מכון פרטי שהקמתי ניהלתי מרכז טיפול והכשרה גדול. עד שב-2015 קיבלתי הצעה להצטרף לבית הספר למדעי ההתנהגות של המכללה עם החזון להקים מכון ללימודי המשך, וכך העתקתי את כל הפעילות שלי לתוך המכללה מתוך מחשבה שמכללה ציבורית מרכזית היא המקום להשפיע באמצעותו על סדר היום המקצועי".

ושילבת בין הוראה להקמת מכון מפרשים?

"הצטרפתי כחברת צוות מלאה והתקדמתי ממרצה למרצה בכירה. אני מלמדת בעיקר בתואר שני אבל במהלך השנים העברתי גם מספר קורסים במסגרת התואר הראשון. ב-2016, כשנה אחרי שהגעתי, הוקם מכון מפרשים ומאז אנחנו נמצאים כבר 8 שנים במסע שנועד לקדם אינטגרציה בפסיכותרפיה, ידע מקצועי מתקדם, מגוון ומשולב, ובעיקר לעמוד על סדר היום והצרכים של עולם בריאות הנפש בישראל ולהתאים אליו את העשייה".

תוכלי להרחיב בבקשה על מכון מפרשים?

"המטרה הייתה לפתוח יחידה ללימודי המשך בבית ספר למדעי ההתנהגות. במוסדות אחרים זה כבר משהו שהיה קיים וכאן לא. אנשי הטיפול השונים לומדים במשך כל חייהם המקצועיים, הם עוברים השתלמויות, מתעדכנים וגם מרחיבים ומרעננים את הידע, ולכן חשוב שיחידה זו תהיה קיימת. רצינו שהמכון ישקף את דרכי הליבה של בית הספר להתנהגות בו יש 6 מגמות לתואר שני. המכון לקח על עצמו לקדם ולייצר אינטגרציה בתוך הפסיכולוגיה. אנחנו רוצים שמטפל ילמד מספר גישות ויקבל ידע מבוסס מחקר כך שהוא יוכל לבנות טיפול המבוסס על צורכי המטופל, תוך שהוא פתוח להשתמש בכלים על בסיס מודלים שונים. בנוסף, רצינו לקדם פתיחות בלימודי ההמשך לכל תחומי המומחיות בפסיכולוגיה – קלינית, רפואית, שיקומית, חינוכית, התפתחותית, ותעסוקתית לצד מקצועות נוספים כמו למשל עובדים סוציאליים, מטפלים בהבעה ויצירה, פסיכיאטרים ועוד".

איך זה עובד בפועל?

"בשביל להשיג זאת פעלנו לרוחב ולעומק. מבחינה רוחבית, יש לנו קורסים בכל גישות הטיפול המבוססים מחקר בן זמננו: הפסיכודינמי, התנהגותי, קוגניטיבי, הומניסטי, מערכתי ועוד, כולל קורסים שנוגעים בזרמים השונים בתוך גישות הטיפול. בנוסף, אנחנו עושים קורסים על אינטגרציה בין הגישות השונות ואיך לשלב ביניהן. מבחינת הפעולות לעומק, לקחנו מצוקות מסוגים שונים, כמו למשל טראומה, התמכרויות, מחלות פיזיות ועוד, והחלטנו ללמד את כל הכלים הרלוונטיים לכל מצוקה. יאנו מנגישים את הידע אודות הגישות, על מודלים של אינטגרציה ועל טיפול אינטגרטיבי במגוון גישות באמצעות ימי עיון, כנסים, קורסים ותכניות רב שנתיות במסלולים שונים".

"אירועי ה-7 באוקטובר", ממשיכה זיו ביימן, "הנכיחו את מה שידעו כולם, כי מערכת בריאות הנפש הציבורית בארץ חסרה ואינה עונה לצרכים. מעבר לכך, האירועים הקשים הצריכו הכשרה מהירה של אנשי מקצוע לטיפול בטראומה במצבי קצה, אובדן טראומטי, מצבי שבי ונעדרות, פציעות קשות, טראומה קולקטיבית וקהילות מועתקות, עבודה עם ילדים במצבי טראומה, הורות וטראומה, התמכרויות וטראומה. במכון מפרשים פתחנו מיידית מרחב למידה מקוון ללא עלות לקהילה המקצועית בנושאים אלו. מדיי ערב למדו במרחב כ 1000 אנשי מקצוע כדי לקבל חיזוק, כלים והכוונה לגביי טיפול במצבים הרשים. מיד אח"כ, גייס חבר הנאמנים של המכללה תרומות באמצעותן הקמנו במהירות 50 קורסים למגוון הכשרות בטראומה ואובדן לצוותים בשירות הציבורי. לאחר מכן הובן הצורך להעניק כלים לאנשי השירות הציבורי – מטפלות במעונות יום, סייעות בצהרונים, אנשי ביטחון עירוניים, מטפלים בקשישים – לסייע לאוכלוסייה אותה הם משרתים בזמני דחק. נרתמנו גם למשימה זו".

קחי אותי לשביעי באוקטובר ולהחלטה שלכם להכשיר מטפלים ייעודיים בתחומי בריאות הנפש כמו טראומה, אבל ואובדן

"כמו כולם, התגובה הראשונית הייתה הלם וזעזוע קשים, ואז פנה אליי מרצה עם רעיון לעשות ערב שמסביר איך לתווך את המצב לילדים. ארגנו את הערב ב- 10.10 ונכנסו אלפים. הבנו כי הצורך הוא עצום והמשכנו ערב ערב כחצי שנה. רצינו לתת חיבוק וגם ידע, והתגובות שקיבלנו היו מדהימות, אנשים לא הפסיקו להודות לנו. הצענו הרצאות, הדרכות ופנלים בנושאים כמו טיפול בטראומה במצבי קיצון, עבודה עם קהילות מפונות, עזרה למשפחות חטופים ועוד, כאשר כל ערב עלה מומחה אחר. היו 62 ערבים כאלה אותם הנחיתי. מיד אחרי הערבים, העלנו לאתר מפרשים את קלטות הערבים בהם צפו עשרות אלפים. בהמשך העלינו לאתר את כל ההרצאות".

וההרצאות הפכו לקורסים של הפרויקט "מפרשים לרוח"?

"כן. בעקבות כל העשייה פנו אליי נשיא המכללה, יו"ר חבר הנאמנים וסגן הנשיא לפיתוח משאבים ושאלו מה עוד צריך, עניתי שצריך להכשיר מטפלים. הם גייסו 750 אלף שקל ופתחנו 50 קורסים שקשורים לטראומה ואובדן. הפעלנו 5 קורסים למטפלים בחברה הערבית, לצוותים של ארגון אנוש, למטפלים שהתנדבו לטפל במלונות במסגרת החמ"ל האזרחי, לצוות חוסן של מטה משפחות החטופים, למטפלים במשפחות החטופים והנעדרים, לצוותי השירות הפסיכולוגי חינוכי של שפ"ח שער הנגב, ל- 400 יועצות חינוכיות ו- 100 פסיכולוגיות חינוכיות במגוון יישובים, למרכז הורים וילדים בנתיבות, לצוותי מרפאות לבריאות הנפש ועוד".

זאת עשייה מבורכת והמכללה יכולה להיות גאה בעצמה, אבל איך קורה שהמדינה לא מטפלת בתחום הזה?

"אני חושבת שיש הסכמה שתקציבי בריאות הנפש עבור טיפולים והכשרת מטפלים היו בעמדת חסר מאוד גדולה בשנים האחרונות ואירועי השביעי באוקטובר הבהירו כמה זה דחוף. מאז המדינה התחילה לתגבר אבל זה עדיין לא מספיק. מעבר לכך, אני חושבת שגם אם התקצוב היה ראוי, במצב כזה, עם כל כך הרבה צרכים, התגייסות כמו שעשינו עדיין הייתה נדרשת".

"ההתגייסות של חבר הנאמנים של המכללה, נשיא המכללה, סגן הנשיא לגיוס משאבים ומנכ"ל המכללה לסייע בגיוס המשאבים לכל הפעולות הללו הייתה מחזקת מאד, הגבירה את הגאווה שלי במכללה וחזקה את הנחישות שלי לתרום", מוסיפה זיו ביימן.

הקמתם גם את "נמל מבטחים", בואי נדבר על זה

"מדובר בהכשרה לאנשי מקצוע שמטפלים רק במשפחות חטופים ובאנשים שחזרו מהשבי, מנהלת את הפרויקט גלית יצחקי דרייזין, שהחל מה- 7.10 לקחה תפקיד מרכזי בטיפול והדרכה של מטפלים לגבי טיפול במשפחות חטופים ונעדרים. היא נתנה הרצאות והדרכות במיזמים שהקמנו. תוך כדי הפעילות, שהיא שיתפה אותי כי קיבלה תרומה מהפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו וכי הבקשה שלהם הייתה שזה יהיה מעוגן במוסד אקדמי, כך נוצר החיבור. התרומה הועברה למכללה והוקם המרכז שקיים עד היום חמישה קורסים, 10 קבוצות הדרכה, עשרות הרצאות הסברה והדרכה לארגונים וגופים, הוקם מרכז משאבים ועוד".

אבל זה לא הכל. תוכלי להרחיב על המיזמים הנוספים?

"פרויקט מרכזי שלנו כיום הוא 'מפרשי חוסן'. התחלנו אותו בעקבות פנייה לקחת חלק בפעילות העוסקת בטראומה וחוסן לעובדי השירות הציבורי, למשל מטפלות במעונות יום, עובדי פיתוח וביטחון עירוני וגם כאלו שעובדים עם קשישים. עבור פרויקט זו קיבלנו 190 אלף ₪ מהקרן לקידום החינוך בדרום ו-50 אלף נוספים מחבר הנאמנים של המכללה. הפרויקט השני, שגם הוא נוצר מתוך הפנייה, משותף לנו ולג'וינט ישראל. הוא נקרא 'אור ראשון' ובמסגרתו אנו מפתחים ומיישמים מודל הכשרה של עובדי השירות הציבורי להעצים מיומנויות חוסן ורווחה נפשית של האוכלוסייה אותה הם משרתים. אנחנו עובדים כרגע עם כ -500 עובדי המגזר הציבורי ברהט, אשקלון, אופקים, אשכול נגב מערבי, נתיבות ונהריה ומצפים שזה יגדל".

העשייה שלכם באמת מדהימה ומהותית למציאות העכשווית בישראל, יש לך מסר שהיית רוצה להעביר לסיום?

"חשוב לי להגיד שמכון מפרשים הפך למכון מוביל בישראל ללימודי המשך בתחום בריאות הנפש. אנו מרגישים שזה מאפשר לנו לממש את חזון המכללה להיות גשר בין האקדמיה לחברה וליצור אימפקט חברתי על ידי כך שנעלה על סדר היום נושאים שחשוב לטפל בהם".

"מתוך הערכים והתפיסה הזו", מסיימת זיו ביימן, "מיד עם אירועי ה-7.10 הבנו שאנחנו צריכים לעשות מעשה, לתת תרומה וליצור הכשרות ופעילויות מקצועיות מותאמות למצב שנוצר. אנו רואים בפעילות מקצועית מגויסת ומותאמת צו השעה וחלק מהגדרת התפקיד של גוף אקדמי מחובר לקהילה בכלל ובזמני משבר בפרט, תוך דגש על נתינה חברתית, התאמת הכלים למצב ופעילות של הכשרה והטמעה".