את התואר הראשון שלה ויקטוריה אהרונוב כוכבי עשתה באוניברסיטת תל אביב, ב-2010 היא הצטרפה אלינו כרכזת בביה"ס לניהול וכלכלה, והשאר כבר היסטוריה. אז נתחיל מההתחלה.
מאיפה את בארץ? היכן גדלת?
"אני ומשפחתי עלינו מבאקו, אזרבייג'אן, בשנות ה-90, כשהייתי בת 7. גדלתי בפרדס כץ שהייתה אז השכונה החילונית היחידה בבני ברק, ועברתי שם בית ספר יסודי ותיכון. עכשיו אני גרה ברמת גן עם בעלי ושלושת הבנות שלנו, ליה בת 13, שי-לי בת 12 ואביב בת 3 וחצי".
היכן עשית את התואר שלך ובמה הוא עסק?
"עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה וניהול באוניברסיטת תל אביב. אני באה מבית של מהנדסים ולכן תמיד חיפשתי את הקונטרה, אבל הבחירה בפסיכולוגיה הייתה קשורה גם בכך שבשירות הלאומי הייתי בעמותת 'נטל' המעניקה סיוע נפשי לאנשים שנפגעו על רקע לאומי ושם נחשפתי לעולם הנפשי והטיפולי. ההיבט של הניהול בתואר נתן את המענה של להישאר עם הרגליים על הקרקע, מחשבה אופיינית למי שמגיע מבית סובייטי".
וישר הצטרפת לאקדמית?
"לא. עבדתי במנהלת הרכבת הקלה בתפקיד אדמיניסטרטיבי".
אז מה הוביל אותך לאקדמית?
"האקדמיה תמיד משכה אותי. אני זוכרת שכסטודנטית הסתכלתי על האוניברסיטה שהיא מקום גדול שלמרות זאת איכשהו הכל מתפקד ומסתדר שם, גם אם יש בקשות מיוחדות של סטודנטים, ורציתי להיות חלק מהעולם הזה. הייתי מדברת עם חברות שלי על הרצון לעבוד בגוף אקדמי וכך יצא שחברה שהיא בוגרת של האקדמית קיבלה מייל ממיכל רז שהיום היא ראשת מנהל ודקנית הסטודנטים, והעבירה לי אותו".
"אותה חברה מלמדת היום באוניברסיטת קולומביה", ממשיכה אהרונוב-כוכבי.
כאשר ויקטוריה הגיעה לראיון העבודה היו לה התלבטויות אבל מאז היא אתנו, כבר 14 שנה. אגב, במקביל לעבודה היא ממשיכה ללמוד והיום נמצאת בעיצומו של תואר שני בייעוץ ופיתוח ארגוני ומתיישב במדויק עם תפקידה הנוכחי.
עברת לא מעט תפקידים באקדמית, את זוכרת את כולם?
"התחלתי כרכזת אקדמית שבזמנו המשמעות הייתה להיות קו ראשון עבור הסטודנט ולטפל בכל השרשרת ומחזור החיים של שלו באקדמית – מההרשמה, דרך בניית מערכת שעות ועד קבלת התואר. לאחר מכן הייתי ע. ראש מנהל ואז הפכתי לראש מנהל, תפקיד שכלל בניית מערכת שעות של המרצים, להיות אחראית על הרכזות וגם להיות ממש יד ימינו של דיקן בית הספר".
והתפקיד הבא היה כבר מנהלת המרכז לקידום למידה?
"ב-2021 הייתי בחופשת לידה, זה היה בדיוק אחרי הקורונה, בתקופה בה התרחשו מספר תהליכים במכללה במסגרתם תפקיד ראשת המנהל השתנה בגלל שינוי במבנה הארגוני, כך שכל החלק הפרונטלי עבר למרכז שירות ומנהלות בתי הספר עברו לעבודה שיותר מוכוונת מרצים ותכניות הלימודים. בנוסף, בית הספר שעמדתי בראש המנהל בו חולק לשניים – בית ספר למערכות מידע ובית ספר לניהול וכלכלה כך שאחרי חופשת הלידה הייתי צריכה ממילא לחזור למשהו שונה ממה שהכרתי ולכן הרגיש לי שזו ההזדמנות לעשות שינוי כולל ולעבור לתפקיד של מנהלת המרכז לקידום למידה והלכתי על זה".
ואיך היה המעבר?
"זה לא היה פשוט כי הייתי מאוד קשורה לעבודה שכבר עשיתי ולאנשים שעבדתי מולם אבל החלטתי לנסות משהו חדש, משהו שאני מאוד מאמינה בו".
המרכז לקידום הלמידה (שנקרא לפני זה היחידה לאיכות ההוראה) הוקם לפני 3 שנים במטרה לקדם הוראה ולמידה, לספק בית עבור חדשנות של מרצים, לעזור להם ליישם פרקטיקות חדשניות של הוראה ולפתח למידה וכלים דיגיטליים. ויקטוריה מסבירה כי האתגר כיום הוא בשמירה על הוראה איכותית, עכשווית ועדכנית: "אי אפשר להישאר מאחור, צריך להיות עם יד על הדופק ולהכיר את כל הכלים הכי מעודכנים בהוראה. איכות ההוראה קובעת את הרלוונטיות של האקדמיה, ידע אינו מספיק כי היום הידע נגיש וקיים בכל מקום", מוסיפה ויקטוריה.
מה המרכז עושה בעצם ביום יום?
"אנחנו עוסקים בהערכת הוראה ואיתור מרצים מצטיינים, ייעוץ פדגוגי אישי למרצים, ארגון כנסים וסדנאות בנושאי הוראה ולמידה. כמו כן, אנחנו עוסקים בנושא הלמידה הדיגיטלית במסגרת תכנית ארצית של המל"ג, מקדמים שילוב של כלים חדשים, קורסים דיגיטליים ומשחוק בלמידה. במסגרת התכנית גם בנינו מערכת של סילבוס ממוחשב שמטרתה להפוך את התהליך לכמה שיותר מתקדם, אחיד ועקבי לטובת המרצים, הסטודנטים והסגל המנהלי. השנה עסקנו הרבה בהשפעות ה-AI על ההוראה ואיך היא בעצם משנה את כללי המשחק, ערכנו סדנאות בנושא וסקרנו כלים שונים. את המרכז הקים ד"ר חיים אמסל שהוא בעצם גייס אותי ועמד בראש המרכז עד כה, והחל מהשנה מובילה אותו פרופ' חנה מדלר לירז, שכבר עובדת במרץ על תכניות חדשניות ופרויקטים מעניינים. זכיתי למנהלים משכמם ומעלה ואני שמחה על ההזדמנות ללמוד מהם המון".
מרשים. ויש חשיבה כבר על שנה הבאה?
"בשנה הבאה מתוכנן הקמת מרכז לחדשנות בהוראה שיהיה מעין מעבדה לכלי הוראה חדשים ויהווה גם אולפן צילום להתנסות של מרצים וסטודנטים. כמו כן בתכנון להקים ספריה דיגיטלית לסטודנטים ולמרצים".
איך הכי נכון להנגיש היום ידע לצעירים?
"הידע נגיש לכולם אבל אני חושבת שהתפקיד של האקדמיה הוא להנגיש גם ידע שהוא לא פופולרי ולא בהכרח הסטודנט יבחר ללמוד מרצונו, ומה שיותר חשוב זה ליצוק לידע הזה משמעות ולתקשר לסטודנטים למה הוא חשוב ואיך הוא ישמש אותם בשוק העבודה או בחיים. גם אם זה ברמה של צורת חשיבה נוספת. מה שעוד מעניין אותי היא איך אנחנו מאפשרים דרכים שונות לרכישת ידע – לפי הכישורים וההעדפות של הסטודנטים. בתור אמא לילדה עם הפרעת קשב וריכוז אני כל הזמן חושבת על פתרונות יצירתיים שימשכו אותה ללמידה בעידן החדש, כשזמן הקשב של כולם רק הולך ויורד. לכן מעניין אותי מה יכול להשתנות באקדמיה כדי שבעוד עשר שנים גם הילדה שלי תראה בה משהו שהוא גם רלוונטי וגם בר השגה עבורה. למשל, כשהיא לא מבינה משהו בבית ספר, אני מפנה אותה ליוטיוב או לדרכים אחרות שבהם היא יכולה לקבל הסבר נוסף . לדעתי, ככל שהאקדמיה עצמה תקל על אפשרויות של רכישת הידע, שכבר קיים, כך הכוח שלנו יגדל. כבר היום יש לנו שיעורים מוקלטים, השנה המרכז הוביל פיתוח קורס דיגיטלי במבוא למדעי המחשב ופיילוט של סרטונים במתמטיקה דיסקרטית של סיכום נושאים. יש גם פרויקט שעומד על הפרק של ספריה דיגיטלית שמנגישה חומרים דיגיטליים לסטודנטים ללמידה נוספת".
האם תואר אקדמי בכלל רלוונטי עדיין?
"אני יכולה להגיד שתואר אקדמי מאוד הרחיב את האופקים שלי. כיום אנשים יכולים לקבל הרבה ידע בקלות אבל אני לא חושבת שביוזמה אישית הם יצליחו להרחיב את אותו הידע כמו באקדמיה. יש קורסים שאנחנו לא יודעים שאנחנו צריכים ורק בפרספקטיבה של זמן את מבינה למה למדת את זה ומה בדיוק החתיכה הזאת של הפאזל. המסלול האקדמי גם הפגיש אותי עם אנשים שונים שאולי לא הייתי פוגשת. גם המחקר והחדשנות שיוצאים מהמוסדות אקדמיים יש בהם חשיבות רבה לחברה ולתעשייה. בסוף צריך גם ללמוד איך ללמוד, ואלה מיומנויות שנרכשות גם בתואר אקדמי, אבל לא נגמרות שם אלא בעיניי דרישה הכרחית של החיים העכשוויים שבהם קצב השינויים גבוה ואנחנו נדרשים ללמוד בהם כל הזמן".
אני חייבת לשאול – בסוף העבודה באקדמיה היא כמו שציפית?
"אני נהנית לעבוד פה כי אני עובדת עם אנשים שאני מאוד מעריכה, כאלה שעושים דברים מדהימים. רכשתי כאן גם חברות וחברים קרובים, חברי נפש שהם כמו משפחה. אני לומדת כאן המון ולוקחת חלק בפרויקטים שהם משמעותיים מאוד. כמו בכל מקום יש גם קשיים. אני מרגישה שיש הרבה אתגרים כשמנסים להוביל שינוי שנובעים מזה שאנחנו לוקחים את הדברים מאוד ברצינות מאחר וההשלכות הן רבות".
לקחת דברים ברצינות זה דווקא דבר חיובי. ומה עם פסיכולוגיה? זה על הפרק כרגע?
"כתחום טיפולי כרגע לא, אבל אף פעם אסור להגיד אף פעם".
לסיום, אני רוצה לשאול אותך על איזון בין בית ועבודה – איך מתמרנים בין הקריירה באקדמית לגידול 3 בנות שאת כולן הבאת בזמן שעבדת באקדמית?
"יש תקופות יותר לחוצות ואז נעזרים במשפחה המורחבת. אני חושבת שזה חשוב שתהיה לבנות שלי דוגמא של אמא שעובדת, אוהבת את העבודה שלה ומייצרת משהו. אני חושבת שהאיזון זה מה שמוביל אותי והייתי רוצה שגם הבנות שלי יעשו משהו שהן אוהבות ושיהיה להן עולם נוסף יחד עם חיי משפחה ואימהות, שיהיו מלאות ברמה האישית".
